'לא תענה ברעך עד שקר' היא מצוות 'לא תעשה' האוסרת על נתינת עדות שקר. זו אחת מעשרת הדיברות, הדיבר התשיעי.
המצווה מופיעה בפסוק הרשום בעשרת הדיברות, שבו נאסר בין היתר גם הרצח, הניאוף והגנב. בנוסח אחר של עשרת הדיברות מופיע פסוק דומה במילים כמעט זהות. האיסור מתכוון למנוע דיונים ופסקי דין המבוססים על שקרים.
החוק העברי עוסק גם בעונש על עדות שקר. כאשר נמצאת בעדות טעות שניתן להוכיח, העונש שנזכר הוא מלקות. קיים מצב מקביל שנקרא 'עדים זוממים', אלו עדים שהורשעו בכך שהזימו עדות, כלומר תאםו זה עם זה להעיד שקר. אם מביאים עדים שמראים שהעדים הזוממים היו במקום אחר בזמן המעשים, הדין מטפל בהם כאילו זממו לפגוע בנאשם ומטיל עליהם את העונש המתאים.
'לא תענה ברעך עד שקר' אומר שאסור לתת עדות שקר. זו אחת מעשרת הדיברות. זהו הדיבר התשיעי.
המצווה נכתבה בפסוק בעשרת הדיברות. הפסוק אוסר על לתת דברים שאינם אמת.
אם מגלים שעדות שקר ניתנה בפועל, יש על כך עונש שנקרא מלקות. מלקות, זה עונש שבו נותנים מכות. יש גם 'עדים זוממים'. זה אנשים שהעידו שקר ביחד, ותוכנן את השקר. אם מביאים עדויות שמראות שהם לא יכלו לראות את מה שהם העידו, שופטים נוהגים בהם כמו בזמם העדות ומענישים אותם.
תגובות גולשים