לא תגנוב היא מצווה מדאורייתא (מהתורה), ואחת מעשרת הדיברות. חז"ל (חכמי התלמוד) פירשו את הדיבר כאיסור על חטיפת אדם, ולא כגניבת רכוש. איסור גנבת רכוש נלמד מפסוק אחר של "לא תגנבו".
המקור מוזכר בספר שמות כ, יב. זו הדיברה השמינית. חז"ל, בדרך של 'דבר הלמד מעניינו', למדו שהכוונה כאן היא לגונב נפשות ולא לגונב ממון.
אסור לחטוף אדם מישראל. הפסוק שמזכיר עונש של מוות מדבר על חטיפת אדם ומכירתו, וניתן רק לאחר התראה של העדים ובדיקת עדותם בפני סנהדרין (בית דין גדול). הסמ"ג (מצווה קנ"ד) מרחיב את האיסור גם לגרים ועבדים משוחררים. לפי חז"ל, מי שגנב אדם שהיה חצי עבד וחצי בן חורין פטור מעונש. יש אזכור היסטורי שבו קיסר רומי, אדריאנוס, ניצל את הפסוק הזה באופן ציני.
לא תגנוב זו מצווה מהתורה (חוק דתי). חכמי התלמוד פירשו זאת כאיסור לחטוף אנשים.
המצווה כתובה בספר שמות כ, יב. חכמי התלמוד אמרו שהכוונה היא לחטיפת אנשים ולא לגניבת חפצים.
אסור לחטוף איש מישראל. אם מישהו חטף ומכר אדם, הפסוק אומר שיהיה עונש חמור אחרי משפט. בית הדין הגדול (סנהדרין) בודק עדויות ומחליט. יש גם איסורים שהרחיבו חכמים על גרים ועבדים משוחררים. במקורות מוזכר שאדריאנוס, קיסר רומי, השתמש בפסוק הזה בצורה צינית.
תגובות גולשים