לאו הניתק לעשה

לאו הניתק לעשה הוא סוג מיוחד של לאו (צו איסור, כלומר "לא לעשות") שהעונש עליו יכול להיות מוסר אם אומרים או עושים את העשה המתאים. משמעותו: ההפרה של האיסור נחשבת ניתנת לתיקון על ידי קיום מצוות עשה (צו לעשות) שמתקנת את המעשה.

בתלמוד יש ויכוח על ההגדרה המדויקת של לאו זה ועל ההשלכות שלו.

ניתן למצוא דוגמאות שבהן עשה מתקשר ללאו. למשל מי שגנב צריך להשיב את הגזלה. מי שלקח ציפור עם גוזלים חייב לשחרר אותם. במקרים כאלה קיום העשה (ההחזקה או השחרור) נחשב כדרך לתקן את האיסור.

העובדה שלא מענישים במלקות (מלקות, עונש מהתורה שעברו עליו כעס מלקות) על לאו הניתק לעשה שנויה במחלוקת.
רב פפא טוען שהמקור לכל דין מלקות הוא דמיון ל'חסימת שור', רק איסורים שדומים לזה מקבלים מלקות. לאו שניתן לתיקון אינו דומה לחסימה, ולכן לא נענש.
רבא טוען שהמקור הוא סברה אחרת: קיום מצוות העשה אחרי הלאו יכול להסיר את עונש המלקות.

יש מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש על מתי יש פטור ומתי יש עונש:
- לפי ריש לקיש: כדי להימנע ממלקות צריך לקיים את העשה בזמן מסוים. אם בית הדין אומר לקיים את העשה והוא לא קיים, הוא ילקה. למשל מי שגנב ונאמר לו להחזיר, אם לא יחזיר ייענש. יש גם הסבר שמדובר בזמן מידי, בזמן הדיבור על המעשה.
- לפי רבי יוחנן: הפטור קיים כל עוד האדם לא מנע את האפשרות לקיים את העשה. אם הוא יכול עדיין לקיים אותו, או שמנעו זאת גורמים שאינם הוא, אין עונש. אך אם הוא עצמו ביטל את היכולת לבצע את העשה, אז ילקה. לדוגמה, אם אדם גרם לכך שפעמים רבות אישה תסרב להתחתן איתו, והוא בעצמו עשה זאת, זה באחריותו.

לפי ריש לקיש לאו כזה בעצם מחייב מלקות אבל ניתן למחוק את העונש על ידי קיום העשה. לפי רבי יוחנן, העבירה אינה שלמה עד אשר האדם מבטל את אפשרות קיום העשה; עד אז אין מלקות.

לאו הניתק לעשה הוא איסור שהוא גם ניתן לתיקון. לאו זה, לא לעשות משהו. עשה, לעשות משהו שיעזור לתקן.

אם עושים את העשה המתאים, בדרך כלל לא מענישים במלקות. מלקות, עונש ישן בתורה.

מישהו שגנב חייב להחזיר את מה שגנב. מישהו שלקח ציפור עם גוזלים חייב לשחרר אותם. אם הוא עושה את זה, העונש נמנע.

יש שתי דעות חשובות בתלמוד:
- לפי ריש לקיש: צריך לקיים את העשה בזמן שנקבע. אם לא עושים, יקבלו עונש.
- לפי רבי יוחנן: אם עוד אפשר לעשות את העשה, לא יענשו. אם האדם עצמו מנע את האפשרות, אז יענשו.

לפי ריש לקיש, העונש קיים אבל אפשר להסירו בעשייה. לפי רבי יוחנן, העבירה לא שלמה כל עוד אפשר לתקן אותה.