לאו סילארד

לֶאו סילארד (1898, 1964) היה פיזיקאי יהודי-הונגרי-אמריקאי, ממציא ומחשבה עצמאית בולטת בפיזיקה התאורטית. הוא נודע בעיקר בשל תרומתו לגילוי רעיון תגובת השרשרת הגרעינית (1933), תהליך שבו פילוג גרעין משחרר נייטרונים שיכולים לגרום לפיצולים נוספים, ובכתיבת מכתב איינשטיין‑סילארד שהביא לפתיחת פרויקט מנהטן.

נולד בבודפשט ב-1898 במשפחה יהודית ששינתה שם ל'סילארד'. בילדותו התעניין בניסויים חשמליים. לאחר שירות קצר בצבא האוסטרו‑הונגרי הגיע לברלין ללמוד, ולעומת תחילה בהנדסה פנה לפיזיקה המודרנית. הוא התקבל לאוניברסיטת הומבולדט, השתתף בסמינרים עם גדולי הפיזיקה של התקופה ואף התיידד עם אלברט איינשטיין.

בתקופת הדוקטורט (1922) עשה סילארד פריצות דרך בתרמודינמיקה ובמושג האנטרופיה (מידת אי‑סדר של מערכת). הוא פתר גם את בעיית "שדון מקסוול", מחשבה תאורטית שנראה שהיא מפרה את החוק השני של התרמודינמיקה, והראה שהשדון צובר מידע, ויש לקחת את המידע בחשבון בהערכת האנטרופיה. בכך הוא נגע ברעיונות של תורת המידע.

בעקבות עבודה במעבדות שונות פרסם מאמרים טכניים והגיש בקשות פטנט על רעיונות מהותיים, ביניהם שיתוף פטנטים עם איינשטיין על מקרר ותכניות מוקדמות למאיצים חלקיקים. חלק מהרעיונות לא פורסמו ולכן לא זכו להכרה מיידית.

עם העלייה הנאצית עזב את גרמניה. בשנות ה‑30 בלונדון קרא הרצאה של רתרפורד ובחן את האפשרות לנצל נייטרונים כדי להפעיל תגובת שרשרת גרעינית. הוא הבין שבאמצעות חומר בקיע מספיק מסה (מסה קריטית) התהליך יכול להתגבר ולהוביל לפיצוץ רב עוצמה.

סילארד חשש שמדינות כמו גרמניה הנאצית יפתחו פצצה כזו, וביקש מעמיתיו לא לפרסם פרטים טכניים. הוא תיעד את רעיונותיו ותבע פטנט על רעיונות הקשורים לתגובת השרשרת; את בקשת הפטנט הוא הגיש במסמכים בשנות ה‑30, והיא אושרה כעבור כשנתיים.

בשנת 1938 היגר לסหรัฐ והתחיל לעבוד בקולומביה. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה גבר החשש שהנאצים יחזיקו באורניום וביכולות גרעיניות. יחד עם יוג'ין ויגנר, אדוארד טלר ועוד, פנה סילארד לאלברט איינשטיין כדי לשכנעו לחתום על מכתב לנשיא רוזוולט. מכתב זה הרים את המודעות הממשלתית והוביל למימון מחקר שהגיע בסופו של דבר לפרויקט מנהטן.

בסילארד עבד עם אנריקו פרמי ושאר מדענים כדי למצוא דרך לשלוט בתגובת השרשרת באופן מבוקר, רעיון של כור גרעיני, כלומר מכונה שמנצלת תגובה גרעינית לייצור אנרגיה במקום לפיצוץ. בשנת 1942 הם השיגו את התגובה הגרעינית המבוקרת הראשונה באוניברסיטת שיקגו.

במהלך המלחמה הפך המחקר לכלי צבאי, וסילארד התנגד לשימוש בפצצה כיוון שחשש מהרס המוני. יחד עם איינשטיין ניסח עצומות ומכתבים שקראו למציאת חלופות או להדגמת עוצמת הנשק בשטח לא מאוכלס במקום שימוש בו נגד אזרחים. יוזמות אלה נדחו, והפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי גרמו לאבדות כבדות.

לאחר המלחמה סילארד התרחק מעיסוק בפיזיקה גרעינית והחל לעבוד בביו‑מולקולרית משנת 1947. הוא הביע חרטה על תרומתו לפיתוח הנשק, והמשיך להעסיק עצמו במדע ובפעילות ציבורית. ב-1951 נישא לגרטרוד ועבד במכון ביולוגי בסן דייגו. ב-1960 אובחן עם סרטן בשלפוחית, וטופל בשיטות קרינה שהשתמשו בשיטה שפיתח. נפטר ב-30 במאי 1964. לאחר מותו זכרו הונצח, כולל שם באחד ממכתשי הירח.

עמיתיו תיארו את סילארד כאדם מקוריי, מהיר מחשבה ובעל כושר ניבוי פוליטי. הוא תרם תרומות חשובות בפיזיקה בסיסית (פתרון בעיית שדון מקסוול), בטכנולוגיה שימושית (פטנטים על מקרר, רעיונות למאיצים חלקיקים) ובביולוגיה. לצד יצירתיותו, חלק ממחשבותיו ורעיונותיו לא פורסמו ולכן לא תמיד זכה להכרה המלאה שמגיע לו.

לאו סילארד נולד בבודפשט ב-1898 ונפטר ב-1964. הוא היה פיזיקאי וממציא. הוא עבד גם בארצות הברית.

כשהיה ילד אהב סילארד לניסויים ולמכשירים. למד בבארלין והתחבר לפיזיקאים גדולים כמו איינשטיין. באוניברסיטה פתר בעיות חשובות במדע על רעיון שנקרא אנטרופיה (מדד ל"מבולגן" במערכת) והסביר את "שדון מקסוול", מחשבה שמראה למה החוק השני של התרמודינמיקה נשאר נכון.

בשנות ה-30 חשש שסוכנויות רעילות יפתחו נשק חזק. הוא חשב על רעיון שנקרא תגובת שרשרת, פירוק של גרעין משחרר חלקיקים (נייטרונים) שממשיכים לפגוע בגרעינים אחרים ולגרום לפירוקים נוספים. אם יש מספיק חומר כזה, זה יכול לגרום לפיצוץ גדול.

סילארד פגש מדענים אחרים וביקש מאלברט איינשטיין לחתום על מכתב לנשיא ארה"ב. המכתב הזה גרם לממשלה להתחיל במחקר גדול על נשק גרעיני.

המדענים בנו גם כור גרעיני, כלי שמריץ תגובת שרשרת בצורה מבוקרת לייצור אנרגיה. בשנת 1942 הצליחו לעשות זאת בשיקגו. סילארד לא רצה שהנשק ישמש נגד אזרחים. הוא קיווה להדגמה בשלום במקום שימוש על ערים. בסוף המלחמה הוטלו פצצות על הירושימה ונגסקי והיו הרבה קורבנות.

אחרי המלחמה סילארד עבר למחקר בביולוגיה. ב-1960 אובחן עם סרטן וטופל. הוא מת ב-1964. שמו הונצח על מכתש בירח.

עמיתיו ראו בו אדם יצירתי ושונה. הוא תרם רעיונות חשובים בפיזיקה ובטכנולוגיה.