לאורה ריבלין

לאורה ריבלין (נולדה ב-18 בנובמבר 1944) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מחזאית וזמרת-יוצרת ישראלית.
היא התחילה לשחק בתיאטרון בגיל 12, בהצגה של ברטולט ברכט בתיאטרון הבימה. אחר כך למדה ב"אקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה של לונדון", בית ספר למשחק ומוזיקה בלונדון. בסוף שנות ה־60 נמנתה עם מייסדי להקת "במת השחקנים". ב־1970 הצטרפה לתיאטרון חיפה והשתתפה במחזות של יהושע סובול, שהוצגו גם בפסטיבלים בינלאומיים.

בראשית שנות ה־70 הופיעה בתפקידים קטנים בקולנוע הישראלי, בין השאר ב"התרוממות", "השמלה" ו"התמהוני" (1970). המשיכה לשחק בעשורים הבאים בסרטים כמו "טרנזיט" (1980), "הינשוף" (1988), "האדונית והרוכל" (1989) ו"לילה לבן" (1995).
בשנת 2013 שיחקה בסרט "ההיא שחוזרת הביתה" וזכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. (אופיר הוא פרס הקולנוע הישראלי.) בעשורים האחרונים הופיעה גם בסרטי ילדים ובסרטים עכשוויים כמו "אבוללה" (2015), "בית בגליל" (2017) ו"מראות שבורות" ו"אלוהי הפסנתר" (2019).

פרסום רחב קיבלה ריבלין בזכות הסדרה "קרובים קרובים" של הטלוויזיה החינוכית (1983, 1986). היא גילמה דמויות בז'אנרים שונים, קומדיות, דרמות וטלוויזיה ארוכה. שיחקה ב"חצי המנשה" (1996), בסרט טלוויזיה על שם "קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית" (1983) ובהפקות טלוויזיוניות של סיפורים ספרותיים.
ב־2006, 2007 שיחקה בעונות נוספות של הסדרה "השיר שלנו" יחד עם בתה נינה קוטלר. בשנים שלאחר מכן הופיעה בסדרות כמו "המקום", "השוטר הטוב", "אורי ואלה", "שטוקהולם" ו"המנצח". ב־2023 שיחקה בסדרה "שישה אפסים" וב־2024 הופיעה בסדרה "ברלין בלוז", על תפקידה בה זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה כשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת קומית.

ריבלין מופיעה בתיאטרון שנים רבות, בתפקידים מרכזיים ומשניים. בין ההצגות שבהן השתתפה: יצירות של חנוך לוין, אריאל דורפמן ושייקספיר, וכן הצגות בתיאטרון חיפה, הקאמרי ובית ליסין. על הופעתה ב"התאונה" קיבלה פרס שחקנית המשנה בפרסי התיאטרון הישראלי ב־2004.
היא שיחקה גם באנסמבל הרצליה ובהצגות יחיד ובמופעים מוזיקליים. בשנים האחרונות הופיעה במחזות כמו "כולם היו בניי" (2011), "לילה טוב אמא" (2013) ו"מהוללת" (2018). ב־2017 שיחקה לראשונה ביידיש, במחזה על קדיה מולודובסקי.

ריבלין משתתפת גם במופעים מוזיקליים. יחד עם שילה פרבר הציגה מופעי שירי משוררים, וב־2019 העלתה מופע בשם "אישה נוסעת" שהכיל שירים שכתבה. ב־2021 הוציאה מופע חדש, "בעיר זרה", עם שירים מקוריים וגרסאות לכמה שירים מוכרים.

ריבלין זכתה בשלושת הפרסים המרכזיים בתרבות הישראלית: פרס אופיר (הקולנוע), פרס התיאטרון הישראלי ופרס האקדמיה לטלוויזיה. בנוסף קיבלה פרס מפעל חיים של איגוד אמני ישראל ב־2019.
היא זכתה בפרסים נוספים, ביניהם פרס רובינא ופרס כינור דוד, ובפרס בפסטיבל סרטים קצרים בקנדה על סרטה "פעמוני רוח".

גרה בהרצליה. בעלה השני הוא הבמאי והשחקן גדליה בסר, ולהם שני בנים, שאול ובנם דניאל. בעלה הראשון היה עודד קוטלר, איתו יש לה תאומים: השחקנית נינה קוטלר והצלם אמנון קוטלר. שיתוף הפעולה האמנותי עם עודד נמשך גם אחרי הפרידה. אחיה, שעיה (ישעיהו) יריב, היה מייסד גלריה גורדון.

(שם הכותרת במקור; רשימת מחזות לא נכללה בטקסט המקורי.)

לאורה ריבלין נולדה ב-18 בנובמבר 1944. היא שחקנית וזמרת מישראל.
היא התחילה לשחק בתיאטרון כשהיתה בת 12. אחר כך למדה בבית ספר למשחק ומוזיקה בלונדון.

משחקה הראשון בקולנוע היה בשנות ה־70. היא הופיעה בסרטים רבים.
בשנת 2013 שיחקה בסרט "ההיא שחוזרת הביתה". על זה קיבלה פרס אופיר. (אופיר הוא פרס לקולנוע בישראל.)
הופיעה גם בסרט ילדים בשם "אבוללה" ובסרטים אחרים בשנים האחרונות.

כמה אנשים הכירו אותה בזכות הסדרה "קרובים קרובים" בשנות ה־80. היא שיחקה גם בסדרות קומיות ודרמטיות.
שיחקה יחד עם בתה נינה בסדרה "השיר שלנו".

לאורה שיחקה בתיאטרון במשך שנים רבות. היא שיחקה במחזות מפורסמים ובתפקידים שונים.
על אחד מתפקידיה קיבלה פרס שחקנית משנה בתיאטרון.

היא שרה במופעים מוזיקליים. ב־2019 העלתה הופעה בשם "אישה נוסעת" עם שירים שכתבה.

לאורה זכתה בפרסים חשובים: פרס אופיר לקולנוע, פרס התיאטרון ופרס האקדמיה לטלוויזיה.
קיבלה גם פרס מפעל חיים על עבודתה.

היא גרה בהרצליה. בעלה השני הוא גדליה בסר. יש לה בנים ושני תאומים: נינה ואמנון.
אחיה הקים גלריה בשם גורדון.

(ברשומה המקורית מוזכר הכותרת אך לא נרשמו המחזות.)