לארי אדלר

לורנס 'לארי' ססיל אדלר (10 בפברואר 1914, 7 באוגוסט 2001) היה נגן מפוחית יהודי-אמריקאי, הנחשב בעיני רבים לאחד הטובים בעולם.

אדלר נולד בבולטימור במשפחה יהודית. הוא למד פסנתר תקופה קצרה בילדותו. במפוחית, כלי נשיפה קטן, היה אוטודידקט, כלומר למד לבד בלי מורה. עד גיל 27 הוא אפילו לא ידע לקרוא תווים.

הישגו המרכזי היה שדרג את מעמד המפוחית. פעם היא נחשבה לכלי עממי ומלווה בפולק. אדלר הוציא אותה אל אולמות קונצרטים, שם הופיעה כמכשיר סולו לעיתים אף עם תזמורת סימפונית.

ב-1949, לאחר שהועמד בהאשמות של אהדה לקומוניזם, היגר לאנגליה ושם חי את שארית חייו.

מעבר לנגינה, עבד גם בעגה אחרת: שיחק בקולנוע ובטלוויזיה, כתב טור סאטירי במגזין Private Eye, שימש מבקר מסעדות ופרסם ספרים. ב-1985 יצאה האוטוביוגרפיה שלו, It Ain't Necessarily So.

ב-1953 היה מועמד לפרס אוסקר על פסקול הסרט ג'נבייב. שמו לא הופיע בכתוביות, בגלל הרשימה השחורה בתקופת מקארתי.

ב-1994, כשהיה בן 80, הקליט אלבום עם המפיק ג'ורג' מרטין וביצע שירים של ג'ורג' גרשווין, כולל רפסודיה בכחול.

אדלר נפטר בגיל 87 והותיר ארבעה ילדים.

לורנס 'לארי' אדלר (1914, 2001) היה נגן מפוחית מפורסם.

אדלר נולד בבולטימור במשפחה יהודית. הוא למד קצת פסנתר בילדות. במפוחית (כלי נשיפה קטן) למד לנגן לבד. ללמוד לבד נקרא אוטודידקט.

הוא עשה משהו מיוחד: הביא את המפוחית לאולמות קונצרטים. לפניו המפוחית נשמעה בעיקר במוזיקת פולק.

ב-1949 הוא עזב את ארצות הברית ועבר לאנגליה. זה קרה אחרי שאנשים אמרו שהוא תומך ברעיונות פוליטיים שנקראים קומוניזם.

אדלר גם שיחק בסרטים והופיע בטלוויזיה. הוא כתב ספרים, וכללה אוטוביוגרפיה ב-1985.

ב-1953 קיבל מועמדות לאוסקר על פסקול הסרט ג'נבייב. שמו לא נרשם בגלל רשימה שחורה אז.

ב-1994, בגיל 80, הקליט אלבום עם ג'ורג' מרטין וביצע שירים של ג'ורג' גרשווין.

הוא נפטר בגיל 87 והותיר ארבעה ילדים.