לה שמבון-סור-ליניון

לה שמבון-סור-ליניון (בצרפתית: Le Chambon-sur-Lignon) היא עיירה במחוז לואר-עילי בחבל אוברן-רון-אלפ בדרום-מזרח צרפת. אוכלוסייתה בשנת 2018 הייתה 2,457 תושבים.

היישוב נוסד במאה ה-16 על ידי הוגנוטים, נוצרים פרוטסטנטים שנרדפו. בשנת 1923 שונה שמו מ"לה שמבון-דה-טנס" לשמו הנוכחי. ב-1938 הקימו הכמרים אנדרה טרוקמה ואדוארד תייס פנימייה פרטית בעיירה.

מ-1942, בהנהגת הכומר אנדרה טרוקמה ואשתו מגדה, סיכנו רבים מתושבי לה שמבון את חייהם כדי להסתיר ולהגן על יהודים שנרדפו על ידי הנאצים. טרוקמה הציג את העזרה כהכרח מוסרי, בהתבסס חלקית על זיכרון ההוגנוטים כמיעוט נרדף. בבקשותיו לקהילה הוא ביקר את הכנסייה על האוזלת ידה ופחדנותה.

היהודים הוסתרו בבתים פרטיים, בחוות ובמוסדות ציבוריים. כשהגיעו חיפושים של הנאצים, הסתירו התושבים רבים בשטח הכפרי וביערות; לעיתים שימש שיר כמחוון שהדרך בטוחה. בנוסף להסתתרות, ארגנו תעודות זהות מזויפות, כרטיסי קצבה ומעבר לשווייץ הנייטרלית.

בשנת 1942 הגיע לכפר יהונתן גלי (שפיגל), שהוצב כמדריך במעון "לה גריו" בו שהו כ-60 ילדים יהודים בני 12, 14. חלק מהתושבים נעצרו על ידי הגסטפו, ובכללם דניאל טרוקמה, דודו של אנדרה, שנעצר לאחר שסירב להפקיר את הילדים ונשלח למחנה מיידנק, שם נספה באפריל 1944.

הסופר אלבר קאמי שהה בכפר בעת החלמתו ב-1942 ותיעד חלק מחוויותיו. בירושלים מעריכים כי בין כ-3,000 ל-5,000 יהודים ניצלו בזכות פעולות התושבים. אנדרה ומגדה טרוקמה, ודניאל טרוקמה הוכרו כחסידי אומות העולם, וכן עוטר גם מספר של תושבים נוספים. ב-1990 הוקם גן הנצחה ולוח בדרך המובילה לבקעת הקהילות, והעיירה זכתה להכרה קולקטיבית ביד ושם.

בין הניצולים נמנים המתמטיקאי אלכסנדר גרותנדיק ויהונתן גלי. פרשת ההצלה תועדה בסרט התיעודי "Weapons of the Spirit" (1987), בספר תיעודי מאת פיליפ האלי ובספר לנוער של קרול מטס. גם הרומן של רומן גארי "עפיפונים" מתייחס לפעילות בעיירה. אחד הניצולים, אריק שוואם, הוריש לעיירה כ-2 מיליון אירו לפי צוואתו; הגיע לכפר עם הוריו בגיל 13 והוסתר בבית הספר המקומי למשך כשנתיים.

לה שמבון-סור-ליניון היא עיירה בדרום-מזרח צרפת. בשנת 2018 התגוררו בה כ-2,457 אנשים.

הכפר הוקם במאה ה-16 על ידי הוגנוטים. הוגנוטים הם נוצרים פרוטסטנטים שנרדפו בעבר. ב-1923 שינו את השם. ב-1938 נפתח פנימייה על ידי הכמרים אנדרה טרוקמה ואדוארד תייס.

בזמן מלחמת העולם השנייה התושבים סייעו והסתירו יהודים מהנאצים. ההנהגה הייתה בידי אנדרה ומגדה טרוקמה. הם נתנו מחסה בבתים, בחוות ובבתי ספר. כאשר הגיעו חיפושים, היו מסתתרים ביערות. לעיתים שיר היה סימן שהכול בטוח.

התושבים גם סידרו תעודות מזויפות וכרטיסי מזון. הם עזרו לחלק מהאנשים לעבור לשווייץ, מדינה נייטרלית שלא הייתה במלחמה.

כ-3,000, 5,000 יהודים נחשבים ניצולים בזכות העזרה מהכפר. אנדרה, מגדה ודניאל טרוקמה הוכרו כחסידי אומות העולם, וקיים אתר זיכרון קטן במקום. בין הניצולים היו גם מדענים ומורים. אחד הניצולים, אריק שוואם, הוריש כסף לעיירה לתוכניות חינוך.