לודוויג לאכמן

לודוויג לאכמן היה כלכלן גרמני-יהודי המקושר לאסכולה האוסטרית. הוא קיבל דוקטורט בחינוך באוניברסיטת ברלין, שם למד בין 1924 ל-1933. במהלך לימודיו התעניין בכתבי קרל מנגר. ב-1933 עזב את גרמניה והתיישב באנגליה, שם עבד בעיקר בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). פרידריך האייק הפך למורהו ולשותפו לעבודה. ב-1948 עבר לדרום אפריקה והיה פרופסור לכלכלה והיסטוריה כלכלית באוניברסיטת וויטווטרסראנד ביוהנסבורג. נפטר בדצמבר 1990, בגיל 84.

לאכמן הקדיש את עבודתו לבחינה ביקורתית של תאוריות ההון באסכולה האוסטרית. הוא התנגד לרעיון של בוהם-באוארק ושאר מי שניסו למדוד את צבר ההון כמספר אחד אחיד. במקום זאת הוא הציע את רעיון "מבנה ההון": ההון מורכב מפריטים רבים ושונים, כל אחד מיועד למטרה מסוימת. פירוט טכני של פריטים אלה לא תמיד מאפשר מדידה אחידה, כי הערך שלהם תלוי במטרת השימוש ובציפיות המשתנות של היזמים.

לאכמן הדגיש שני מושגים מרכזיים: השלמתיות (complementarity), המידה שבה פריט עובד יחד עם פריטים אחרים בתוכנית ייצור; וחלופיות (substitutability), היכולת להחליף פריט בפריט אחר למטרות שונות. כשמתרחשים שינויים לא צפויים, יזמים משנים תוכניות ומבצעים "קיבוץ מחדש של הון", הם מארגנים מחדש את פריטי ההון לפי צרכים חדשים. תהליך זה קורה באופן מבוזר אצל יצרנים רבים, ולכן קשה להבין אותו בזמן אמת; ניתן לראותו רק בהסתכלות לאחור.

לפי לאכמן, הטכנולוגיה אינה כוח חיצוני בלבד אלא חלק בלתי נפרד מתהליך השוק הנסיוני. הוא דחה את הרעיון שהשוק נוטה אוטומטית לשיווי משקל עקבי. מכיוון שהעתיד אינו ידוע ומצפים אנשים בצורות שונות, הציפיות השונות מונעות יצירת שיווי משקל יציב. ציוד הון ספציפי משתנה בערכו עוד לפני שהוא "מיצוי" תועלת מלאה.

במחלוקת עם הוגים אחרים, לאכמן גם טען כי המלצות מדיניות כמו של קיינס פשטניות. הוא חשב שלא די למדוד את היקף ההשקעה; צריך לבחון את אופי השילובים של ההון שההשקעות יוצרות. רעיונותיו פורטו בספרו "הון ומבנה הון" (1956), אך זכו להתעלמות בתחילה. רק עם תחיית העניין באסכולה האוסטרית בסוף שנות ה-70 ניתנה חשיבות מחודשת לעבודתו.

לודוויג לאכמן היה כלכלן יהודי מגרמניה. הוא למד בברלין בשנים 1924, 1933. ב-1933 עבר לאנגליה ועבד ב-LSE. אחר כך עבר לדרום אפריקה ב-1948. הוא היה פרופסור ונפטר ב-1990.

לאכמן חשב שה"הון" אינו רק מספר אחד. הון זה כל הדברים שמשתמשים בהם כדי לייצר מוצרים. אלה נפגשים לפי מטרות, ולא לפי תכונות פיזיות בלבד.

הוא דיבר על שני רעיונות חשובים:
- השלמתיות: פריטים שעובדים טוב יחד.
- חליפיות: אם אפשר להחליף פריט בפריט אחר.

כשקורה משהו לא צפוי, בעלי עסקים משנים תכניות. הם מסדרים מחדש את פריטי ההון. לאכמן קרא לזה "קיבוץ מחדש של הון". הוא גם אמר שהשוק הוא דרך ללמוד ולנסות רעיונות חדשים.

הוא חשב שאי אפשר לדעת את העתיד בדיוק. לכן השוק לא תמיד מגיע למצב יציב של שיווי משקל. הוא כתב ספר על הנושאים האלה ב-1956. בתחילה אנשים לא שמו לב לעבודה שלו. רק אחרי שנים החלו להבין את החשיבות שלה.