בשנת 1699 החליטה שוודיה, שכללה אז גם את פינלנד, לעבור מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני. לוח יוליאני הוא הלוח הישן שהיה מקודם בשימוש; לוח גריגוריאני הוא הלוח שהיו השכנות כבר אימצו וכך היה מדויק יותר לגבי המועדים.
השוודים לא רצו לדלג בבת אחת על 11 ימים, כפי שעשו מדינות אחרות. הם תכננו לתקן את ההפרש בהדרגה, על ידי הסרת יום אחד בכל שנה. יש מחלוקות האם הכוונה הייתה להחסיר יום בכל השנים 1700, 1710 או לבטל ימי 29 בפברואר בשנים אחרות.
ב־1700 בוטל 29 בפברואר, אך בשנים שאחריהן לא המשיכו בחיסור היומי. כך נוצר "הלוח השוודי", לוח שהיה עשרה ימים אחרי הגרגוריאני ויום אחד לפני היוליאני. זה הקשה על מסחר ותקשורת עם מדינות אחרות.
ב־ינואר 1711 הכריז המלך קרל ה־12 על חזרה ללוח היוליאני. כדי לעשות זאת הוסיפו יום בפברואר 1712, ואז ספרו בפברואר 30 יום.
לבסוף, בשנת 1753 קיצרו את פברואר ב־11 ימים כדי להצטרף ללוח הגרגוריאני. רק משנת 1844 החלו לקבוע את מועד הפסחא לפי הלוח הגרגוריאני.
בשנת 1699 שוודיה החליטה לשנות את הלוח שלה. לוח ישן נקרא לוח יוליאני. לוח חדש נקרא לוח גריגוריאני.
השוודים לא רצו להוריד 11 ימים בבת אחת. הם חשבו למחוק יום אחד בכל שנה. ב־1700 הם הסירו את 29 בפברואר, ואז שכחו להמשיך.
נוצר לוח מיוחד לשוודיה. הוא היה שונה מהלוחות של שאר המדינות. זה היה מסובך למסחר ולתקשורת.
ב־1712 הוסיפו יום לפברואר. אז לפברואר היו 30 יום.
ב־1753 קיצרו את פברואר ב־11 ימים והצטרפו ללוח החדש. ב־1844 התחילו לקבוע את הפסחא לפי הלוח החדש.
תגובות גולשים