לוחות הברית

לוחות הברית, לפי התנ"ך, הם לוחות אבן שעליהם נכתבו עשרת הדיברות. הם ניתנו למשה בהר סיני לאחר כריתת הברית בין ה' לעם ישראל. על פי המסופר, הלוחות הראשונים נכתבו ב"אצבע אלוהים" (משמעות: הכתיבה נעשתה על-ידי האל בפועל פלאי). משה שב וגילה את חטא העגל, ושבר את הלוחות. לאחר מכן עלה שוב להר, ולקח שני לוחות חדשים, יש מחלוקת אם ה' כתבם או שמשה כתבם על פיו.

בגירסה הראשונית כתובים הדיברות כחרוטים בידי האל. על הלוחות השניים הפסוקים מצביעים גם על מעורבות משה, ולכן המסורת והפרשנים דנים מי היה הכותב בפועל.

הלוחות משמשים כעדות וברית: הן מסמך שמעד על ההסכם בין ה' לעם. ברבות מן התרבויות העתיקות נהגו לכתוב בריתות על לוחות אבן, ולעתים שומרים שני עותקים - אחד לכל צד.

במחקר המקראי מצביעים על שתי דרכי חשיבה: ראיה של היחסים כ"ברית" דו‑צדדית עם התחייבויות ותגמול, וראיה של "עדות" חד‑צדדית שבה השליט מטיל חובות ללא הבטחה מפורשת לתגמול.

התנ"ך מתאר את הלוחות בצורה לא מפורשת. בחלק מהפסוקים מדברים על שני לוחות, ובחלקם מצוין כתיבתם משני הצדדים.

התלמוד והמדרשים נותנים פרטים נוספים: גודל הלוח לפי חז"ל היה שישה טפחים על שישה טפחים, אם כי יש וריאציות שונות. גם חומר הלוחות נדון: בפשט המקרא "אבן", אך מדרשי חז"ל מציגים אותן כאבני חן יקרות, כמו ספיר. החוקרים המודרניים נוטים לראות בפרשנויות אלו ביטוי ספרותי ולא תיאור מדעי.

בתרבות היהודית נפוצה הצורה המעוגלת בראשי הלוחות. יש טענות שמקור העיגול הוא במדרשי הזוהר ובפרשנויות חז"ל. אחרים סבורים שהצורה המעוגלת נבעה מהשפעות אמנותיות נוצריות.

במסורת המקובלת מופיעות חלוקות שונות: חמש דיברות בכל לוח (או כל עשרת הדיברות בכל לוח), ויש דעות מחז"ל השונות לגבי האופן המדויק.

הלוחות הונחו בארון הברית, ארון שנבנה למשכן, מקום הפולחן במדבר. הארון הועבר לירושלים, הונח באוהל דוד ובהמשך במקדש שלמה. בעקבות חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס, הארון והלוחות נעלמו. התלמוד העלה כמה השערות על גורלם, והמסורת יצרה סיפורים ואגדות שונות.

באמנות ובעיטור בתי כנסת מופיעים לעתים ייצוגים של הלוחות. במשך ימי הביניים ואחר כך, תיאורים ויזואליים הושפעו מתרבויות וסגנונות שונים. בתקופה מודרנית נעשה שימוש בסמל הלוחות גם באופן פוליטי: למשל במאה ה-13 הוטלה חובה על יהודים לשאת טלאי צהוב בצורה של לוחות הברית באנגליה, כסימן קלון.

לוחות הברית הם סמל מרכזי של הברית והחוקים בתרבות היהודית. המקרא, חז"ל ומחקר מודרני מציעים פרשנויות שונות לצורתם, לחומרם ולמקום הימצאם, והם ממשיכים להשפיע על אמנות וזהות דתית.

הלוחות היו שני לוחות אבן שעליהם נכתבו עשרת הדיברות. הם ניתנו למשה בהר סיני.
משה ראה את בני ישראל עושים עגל זהב ושבר את הלוחות. אחר כך משה העלה והביא שני לוחות חדשים.

בפעם הראשונה כתובים הדיברות על ידי ה' (המשמעות: כתיבה על ידי כוח אלוקי). בלוחות השניים כתוב גם שמשה היה מעורב בכתיבתם.

הלוחות היו כמו חוזה בין ה' לעם ישראל. באזנים קדומות היו כותבים חוזים על אבן כדי לשמור עליהם.

לא כולם מסכימים איך הם נראו. יש ציורים שהראו ראש מעוגל. אחרים מציירים אותם מרובעים.

יש מסורת שאמרה שהלוחות עשויים מאבן יקרה כמו ספיר. חוקרים אחרים אומרים שהכוונה פשוט לאבן רגילה.

הלוחות היו בארון מיוחד שקראו לו ארון הברית. הארון הוכנס לבית המקדש. כשהבית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפני הספירה, הארון והלוחות נעלמו. מאז לא בטוח מה קרה להם.

הלוחות נראו באמנות ובמבנים. במאה ה-13 באנגליה, דרשו היהודים לשאת על בגדיהם טלאי צהוב בצורת לוחות, כדרך לבידודם.

הלוחות נחשבים לסמל של חוק ולברית. הם מופיעים בסיפורים, באמנות ובהיסטוריה של העם היהודי.