לוחמה ביולוגית היא שימוש באורגניזם (יצורים חיים זעירים) או רעלן כנשק במטרה להדביק אנשים במחלה ולפגוע ביכולתם להילחם. נשק ביולוגי הוא חומר שגורם למחלה או למוות, ולעיתים קשה לחזות את ההשפעות על המותקפים, על המתקיפים ועל אנשים לא מעורבים.
הנשק הביולוגי אסור לפי אמנת הנשק הביולוגי (חוזה בין מדינות שאוסר שימוש ופיתוח), אך חלק מהמדינות המשיכו בפיתוח בסתר. פיתוח נשק כזה כולל גידול מיקרואורגניזמים (חיידקים ווירוסים קטנים), ייצובם ולהפיכתם לנוזל או אבקה שניתנים לפיזור.
לנשק ביולוגי יש תכונות שהופכות אותו מסוכן גם לטרור: מספיק מעט חומר כדי לפגוע, אפשר להסתירו בקלות, והוא יוצר פחד והשפעה כלכלית וחברתית. הביוטכנולוגיה מאפשרת לפתח זנים עמידים יותר, ומידע זמין יכול להקל על שימוש לרעה.
שימוש בגופות נגועות בלוחמה ידוע כבר בעת העתיקה. דוגמה מאוחרת היא 1710, כשהצבא הרוסי השליך גופות נגועות על חומות עיר.
באמריקות נעשה שימוש במחלה כנגדם, כולל תפיסות של בגדים נגועים באבעבועות שחורות שפגעו באוכלוסיות הילידות.
יחידה 731 היפנית ביצעה ניסויים באלפי אנשים והשתמשה בנשק ביולוגי נגד חיילים ואזרחים. התקפה על העיר נינגבו ב-1940 נחשבת לאחת התקיפות, עם הערכות של מאות אלפי הרוגים. בריטניה ערכה ניסויי גחלת שזיהמו אי למשך שנים רבות. הנאצים ניסו לפתח יתושים שיפיצו מלריה, וניסויים אלה נעשו במחנות ריכוז ובזירות לחימה.
במהלך המלחמה הקרה נעשו מחקרים רבים בארה"ב ובברית המועצות. בתחילת שנות ה-70 הוחלט על אמנת הנשק הביולוגי כצעדי איסור. למרות זאת, נודעו פיתוחים סודיים מאוחרים יותר, ובמקרה סברדלובסק ב-1979 אירעה תאונה נשיאתית משמעותית. דיווחים מצביעים על המשך פיתוחים בחלק מהמדינות עד ולפעמים אחרי שנות ה-90.
עיראק פיתחה נשק ביולוגי לפני מלחמות המפרץ, והחשדות לגבי המשך פיתוח היו בין הגורמים למלחמה ב-2003. יש חשדות גם לגבי סוריה ואיראן. דיווחים זרים מעלים טענות כי המכון למחקר ביולוגי בישראל עסק בפיתוח נשק, אך המכון מצהיר שעבודתו היא להגנה, כולל ניסויים על חיילים.
עד היום נשק ביולוגי אינו כלי נשק מרכזי בשדה הקרב. בעשור האחרון התגלו ניסיונות של ארגוני טרור להשתמש בו בקנה מידה קטן. בתחילת שנות ה-2000 פורסם במחקר כי ניתן ליצור וירוסים במעבדה, כולל דוגמא של וירוס הפוליו.
אתגר מרכזי הוא פיזור החומר כך שיזיק מבלי להיפגע עצמו. משתמשים במודלים לחישוב פיזור, ופצצות אוויר, רקטות וכלי פיזור אחרים הוזכרו. ארגוני טרור יכולים להשתמש בכמויות קטנות של אבקה או נוזל לפגיעה פסיכולוגית.
ההגנה כוללת עצירת הפצה של החומר ויירוטו, ופיתוח חיסונים. כדי ליצור חיסון צריך לדעת בדיוק איזה חומר גורם למחלה.
נשק ביולוגי מכונה לעיתים "פצצת האטום של העניים" בגלל הפוטנציאל הנרחב שלו. עם זאת, יש חוקרים הסבורים שהסכנה אינה תמיד כפי שהיא מתוארת.
תאוריות מסויימות טוענות שמגפות מקורן בניסויים שנכשלו, למשל טענות על מקור מעבדתי של נגיף האיידס או נגיף הקורונה. תיאוריות אלה נפוצות גם בספרות בדיונית.
שימוש בנשק ביולוגי נחשב על ידי רבים ללא אתי, בגלל הנזק הבלתי פרופורציונלי שהוא עלול לגרום. בשל כך מדינות חתמו על אמנה באחד העשורים האחרונים של המאה ה-20 האוסרת על פיתוח ושימוש בנשק זה.
לוחמה ביולוגית היא שימוש ביצורים קטנים או ברעלים כדי לגרום למחלה. אורגניזם זה הוא יצור קטן מאוד.
נשק ביולוגי יכול להדביק אנשים ולפגוע בהם. יש חשש גדול גם לגבי אנשים שלא לוקחים חלק בלחימה.
בזמנים קדומים היו זורקים גופות נגועות בזמן מצור. בשנת 1710־י השתמשו בגופות בתקיפה על עיר.
באמריקה השתמשו בעבר במחלה כדי לפגוע באוכלוסיות הילידות.
יפן הרתה ניסויים בלוחמה ביולוגית על אנשים רבים. בוצעו גם ניסויים של מדינות אחרות.
בארצות ובמדינות אחרות חקרו נשק ביולוגי. בתחילת שנות ה-70 הוחלט על אמנה שאוסרת את זה.
נשק ביולוגי לא הפך לכלי מרכזי במלחמות. בשנים האחרונות היו ניסיונות קטנים על ידי ארגונים רעים.
קשה לפזר את החומר נכון. כדי להגן מפתחים חיסונים. חיסון הוא תרופה שמלמדת את הגוף להילחם במחלה.
יש אנשים שמאמינים שמחלות מסויימות נוצרו בניסויים. רבים רואים שימוש בנשק כזה כלא מוסרי.
אנשים ועמים חתמו על הסכם שאוסר על פיתוח ונשיאת נשק ביולוגי.
תגובות גולשים