לוניה דבורין

אריה (לוניה) דבורין (23 באוקטובר 1917, 17 במרץ 2000) היה כדורגלן וכמאמן ישראלי בולט.
דבורין נולד באודסה שבאוקראינה. כשהיה בן שנתיים עלה עם משפחתו לארץ ברציף האונייה "רוסלאן". נשא לאישה את שולמית גולדשטיין וחי בתל אביב. אחרי שחרורו מהצבא הצטרף לתנועת החרות. בתל אביב-יפו זכה להוקרה כיקיר העיר בזכות תרומתו לספורט ולחינוך במועדונים.
בנו דני דבורין הוא שדרן ופרשן ספורט. אחיו חיים דבורין שימש כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לפי הטקסט, אחיו הוא אביו של זוהר דבורין, שהוא גם בעלה של פנינה ואביה של דנה.
כילד אהב כדורגל. בשכונה שיחקו עם אבנים או עם כדור עשוי מסמרטוטים. את דרכו המקצועית התחיל בנוער של מכבי תל אביב, ובגיל 17 עזב להיות ממקימי בית"ר תל אביב. המעבר לבית"ר נבע מהזדהות אידאולוגית עם התנועה.
בשנות ה־30 וה־40 שירת בשירותים בריטים: בשירות המשטרה הבריטית ובצבא הבריטי במלחמה נגד הנאצים. במשך חמש שנים לבש מדים, ושיחק כדורגל גם בשורות הבריגדה היהודית. המפקדים האנגלים ניסו לשכנעו לשחק באנגליה, אך הוא סירב ולמרות זאת נשאר נאמן לבית"ר.
ב־1940 זכה עם בית"ר בגביע הארץ-ישראלי, בניצחון 1-3 על מכבי תל אביב. באותה שנה ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ארץ-ישראל, במשחק ידידות שנגמר 1-5, הניצחון ההיסטורי הראשון של הנבחרת. ב־1942 זכה שוב בגביע, כשהקבוצה ניצחה 1-12 את מכבי חיפה ודבורין כבש את השער ה־12.
בית"ר אירחה את היידוק ספליט למשחק ראווה מול 15 אלף צופים. דבורין שיחק למרות פציעה ברגל, ובסיום בית"ר ניצחה 4-2. בשנים ההן היה דבורין גם בשורות האצ"ל (ארגון יהודי מחתרתי). הבריטים אסרו על בית"ר, והקבוצה שינתה שמה ל"נורדיה" כדי לקבל אישור להמשיך לשחק. עונת 1947/48 תחת השם הזה נפגעה על ידי מלחמת העצמאות.
ב־1952 החל לאמן את בית"ר תל אביב. ב־1954 הצטרף כמאמן לבית"ר ירושלים ועזר לה לזכות ולהעלות ליגה בפעם הראשונה בתולדותיה. לאורך הקריירה אימן קבוצות נוספות, כמו הפועל באר שבע, מכבי שעריים, הפועל כפר סבא ומכבי יפו. הוא עזר להקים את נבחרת הנוער של ישראל, ואימן את הנבחרת המחוזית של אזור תל אביב וכן קבוצות נוער במכבי תל אביב, הפועל תל אביב ומכבי יפו.
ב־1955 סיים בהצטיינות את קורס המאמן הראשון שניהל המאמן האנגלי הנרי (ג'קי) גיבונס. בעקבות הלימודים כתב את הספר המקצועי "תורת הכדורגל", שיצא לאור בהוצאת "מערכות" ושימש גם כספר הדרכה בצבא. הוא היה פרשן קבוע בעיתון "חדשות הספורט". ב־1991 כתב עיתונאי הספורט משה קשטן ספר על חייו, "60 שנות כדורגל". ב־1992 נבחר לנשיא איגוד מאמני הכדורגל בישראל, תפקיד שבו החזיק עד מותו.

אריה (לוניה) דבורין (1917, 2000) היה כדורגלן ואימון חשוב בישראל.
נולד באודסה. כשהיה בן שתי עלה לארץ עם משפחתו באוניה בשם רוסלאן. התגורר בתל אביב. נשא לאישה את שולמית. בנו דני הוא פרשן כדורגל.
כשהיה ילד שיחק כדורגל ברחוב עם כדור מסמרטוטים. בגיל נער הצטרף לנוער של מכבי תל אביב. בגיל 17 עזב והקים את קבוצת בית"ר תל אביב. בבית"ר היה קפטן ושחקן מוביל.
ב־1940 התנדב לצבא הבריטי במלחמה נגד הנאצים. הוא שיחק כדורגל גם בצבא. ב־1940 זכה עם בית"ר בגביע הארץ-ישראלי, ונבחר לשחק בנבחרת הארץ.
ב־1942 זכה שוב בגביע. במשחק ראווה מול קבוצת היידוק ספליט באצטדיון מלא, בית"ר ניצחה 4-2.
לזמן קצר שונה שם הקבוצה ל"נורדיה" כדי להמשיך לשחק. עונת 1947/48 נקטעה בגלל מלחמת העצמאות.
החל מ־1952 היה מאמן. ב־1954 עזר לבית"ר ירושלים לעלות ל Liga העליונה (הליגה הגבוהה). אימן קבוצות נוספות והקים מחלקות נוער. ב־1955 סיים קורס מאמנים חשוב. כתב ספר בשם "תורת הכדורגל". ב־1992 נבחר לנשיא איגוד מאמני הכדורגל עד מותו.