לוקסמבורגית

לוקסמבורגית (Lëtzebuergesch, תעתיק: לואטצבוייאש) היא שפה גרמאנית, משפחה של שפות שכוללת את הגרמנית והולנדית.

מדברים בה בעיקר בלוקסמבורג, וכן בכמה אלפי מקרים בגרמניה, צרפת ובלגיה. השפה קרובה מאוד לגרמנית ולהולנדית, אך שולבה בה השפעה צרפתית משמעותית. חלק מהמילים נלקחו ישירות מצרפת, למשל merci (תודה) ו-buschauffeur (נהג אוטובוס).

היא הופיעה לראשונה בכתב ב-1976. ב-1984 הוכרזה כלשון רשמית של המדינה. אף שדומה לגרמנית, דוברי גרמנית תקנית עלולים להתקשות להבין או לדבר אותה נכון בגלל שינויים והשפות המעורבות.

בבלוקסמבורג קוראים לגרמנית Däitsch ולעתים משתמשים בכינוי Preisesch, שהוא פוגעני. גרמנית נפוצה בעיתונים ובבתי־ספר יסודיים, ואמצעי הממשל משתמשים בעיקר בצרפתית. לוקסמבורגית נשמעת בתחנות הרדיו וברוב התושבים.

ב-1998 הוקמה ה-Conseil Permanent de la Langue Luxembourgeoise (CPLL) כדי לחקור ולשמר את השפה. רבים רואים בלוקסמבורגית שפה עצמאית ומעדיפים אותה על פני צרפתית או גרמנית תקנית. לפעמים מקומיים מלמדים משתכנזים לדבר בלוקסמבורגית כדי לקשר טוב יותר עם הקהילה.

לוקסמבורגית (Lëtzebuergesch) היא שפה שמדברים בעיקר בלוקסמבורג. גרמאנית פירושו משפחה של שפות, כמו גרמנית והולנדית.

כמה אנשים גם מדברים בה בגרמניה, בצרפת ובבלגיה. בשפה יש הרבה מילים מצרפת. דוגמאות פשוטות: merci (תודה) ו-buschauffeur (נהג אוטובוס).

החלו לכתוב בלוקסמبورגית ב-1976. בשנת 1984 היא הוכרזה כשפה רשמית במדינה. מאז נשמעת בלוקסמבורג ברדיו ובחיי היומיום.

בשנת 1998 הוקמה ועדה בשם CPLL שיעסק בלימוד ובהגנה על השפה. אנשים בלוקסמבורג גאים בשפתם. כשהמקומיים פוגשים מישהו שמדבר רק גרמנית, הם לפעמים מנסים ללמד אותו מילים בלוקסמבורגיות כדי שיהיה לו קל יותר.