לורדים לימי חייהם (life peers) הם אנשים שקיבלו תואר אצולה בממלכה המאוחדת למשך חייהם בלבד. התואר אינו עובר בירושה. כיום התואר שניתן בדרך כלל הוא תואר ברון (ברון = תואר אצולה נמוך) לפי חוק הלורדים לחיים משנת 1958. לורדים אלה רשאים לשבת ולהצביע בבית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי.
ילדיהם של לורדים לחיים אינם יורשים את התואר. הם יכולים להוסיף לשמם את הכינוי "the Honourable" (הנכבד).
המלוכה הייתה רשאית להעניק תארים. זוהי סמכות שנקראת פנס הונורום (fons honorum, מקור הסמכות להענקת תארים). בעבר המלך יכול היה לזמן אדם לפרלמנט ואז זכות זו נעשתה לפעמים לכל ימי חייו והפכה לירושה. תארים לחיים הוענקו לעיתים רחוקות. בין 1603 ל־1760 הוענקו רק 18 תארים כאלה, ורובם הוענקו לנשים.
במאה ה־19 נוצרו ויכוחים על תארים לחיים. בשנת 1856 הוצע תואר לחיים לשופט מסוים, אבל בית הלורדים קבע שאפשר לשבת בבית הלורדים רק אם התואר עובר בירושה. ניסיון להעביר חוק לשופטים נכשל. הצעות נוספות בשנות ה־60 של המאה ה־19 נדחו.
החוק משנת 1958 אפשר להעניק תארים לחיים ללא הגבלה מספרית. התואר הניתן מכוח החוק הוא ברון. רשמית המלך מעניק את התארים, אך בפועל ראש הממשלה מוסר רשימה של מועמדים.
החוק קובע תנאים בסיסיים: המועמד צריך להיות אזרח בריטי או אזרח חבר העמים הבריטי המתגורר בממלכה המאוחדת, להיות מעל גיל 21, ולא להיות מורשע בבגידה.
מרבית המינויים היום הם על בסיס מפלגתי. "חברי בית הלורדים העובדים" הם לורדים שנבחרו לייצג מפלגות. מצפים מהם להשתתף בדיונים ובהצבעות לפי קו המפלגה.
מאז 2000 קיימת ועדה שממליצה על מינויים על בסיס אל־מפלגתי. היא בוחרת חלק מהלורדים ה"נציגי העם" ("people's peers") לפי כישוריהם. ראש הממשלה קובע כמה מושבים הוועדה תקבל, והוא רשאי לשנות המלצות בכל זאת לעיתים נדירות.
תארים מוענקים גם כהוקרה על הישגים. אלה לא מחייבים נוכחות בבית הלורדים, אם כי המועמדים רשאים להשתתף. רשימות מועמדים מועברות למלך בהזדמנויות מיוחדות, כמו יום הולדת המלך או סיום כהונת ראש הממשלה.
משרות רשמיות מסוימות מקבלות לעיתים תואר לורד לחיים עם פרישה. דוגמה: ראשי ממשלה, יושב ראש בית הנבחרים והארכיבישופים הגדולים. דוגמה אישית: אלק דאגלס-יום קיבל תואר לחיים אחרי פרישתו כראש ממשלה. בין מי שקיבלו תואר כאלו נמנים הרולד וילסון, ג'יימס קלאהן ומרגרט תאצ'ר. אדוארד הית' בחר שלא לקבל תואר.
שופטי בית הלורדים מקבלים תואר לחיים בעת מינויים. תוארי לורד לחיים ניתנים לפעמים גם לאלה שכבר יש להם תואר יורש, והשילוב הזה קיבל משמעות אחרי חוק בית הלורדים מ־1999 שהגביל את זכות ההצבעה של הלורדים היורשים.
חוק בית המשפט לערעורים איפשר מתן תארים לראשי בית המשפט לערעורים. מאז סוף המאה ה־19 ועד סוף המאה ה־20 הוגדל מספרם בהדרגה. כיום יושבים בבית הלורדים עשרות לורדים שבאו מבית המשפט לערעורים.
עד סוף המאה ה־20 ולמעלה, היו מספרים גדולים של לורדים משתי המפלגות העיקריות. נכון לשנת 1999 היו כ־172 לורדים שמרנים וכ־160 לייבור. בתקופת טוני בלייר נוספו מינויים רבים, וב־2004 היו מספרים דומים אך עם עלייה בלורדים ממפלגת הלייבור.
לורדים לימי חייהם הם אנשים שקיבלו תואר אצולה בבריטניה למשך חייהם. התואר לא עובר לילדים. הילדים יכולים להיקרא "the Honourable" (הנכבד).
בימים קודמים המלך רָשׁאי לתת תארים. זו סמכות שנקראת fons honorum (מקור ההענקה). תארים לחיים היו נדירים.
בשנת 1958 חקקו חוק שאיפשר לתת תארים לחיים בלי הגבלת מספר. התואר שניתן הוא ברון (ברון = תואר אצולה קטן). המלך נותן את התארים לפי רשימת ראש הממשלה.
יש תנאים: להיות אזרח בריטי או של חבר העמים, לגור בבריטניה, להיות מעל 21, ולא להיות מורשע בבגידה.
חלק מהלורדים הם נציגי מפלגות. מצפים מהם להגיע לבית הלורדים ולהצביע.
מאז 2000 יש ועדה שמציעה אנשים שאינם קשורים למפלגות. אלה נקראים "נציגי העם" (people's peers).
תארים ניתנים לכבוד על הישגים. גם ראשי ממשלות ושופטים מקבלים לעיתים תואר כשפורשים. דוגמה: מרגרט תאצ'ר קיבלה תואר אחרי כהונתה.
יש הרבה לורדים מכל המפלגות. בסוף שנות ה־90 היו כ־170 לורדים מכל מפלגה עיקרית. בתקופות שונות הוסיפו ממשלות לורדים חדשים.
תגובות גולשים