לחץ חלקי

לחץ חלקי הוא גודל וירטואלי שמייחסים לכל גז בתוך תערובת גזים. זהו גודל פיקטיבי, כי לא נמדד ישירות בתערובת. לחץ חלקי מוגדר כלחץ שהגז היה מפעיל אילו היה לבד בכלי והתנהג כגז אידיאלי (גז אידיאלי = מודל שבו החלקיקים לא נמשכים ולא דוחפים זה את זה). הגדרה זו נכונה במיוחד לגזים אידיאליים, אך אפשר להרחיבה גם לגזים לא אידיאליים בעזרת שבר מולי.

חוק דלטון אומר שהלחץ הכולל של תערובת גזים אידיאליים שווה לסכום הלחצים החלקיים של כל הרכיבים. החוק מניח שהגזים מתנהגים כאידיאליים, כלומר כל גז לא מושפע מהנוכחות של האחרים. במשוואת מצב של גז אידיאלי ניתן לכתוב את הלחץ החלקי של כל גז באופן מפורש לפי מספר המולים שלו, הטמפרטורה ונפח המערכת. כאן n_i הוא מספר המולים של הגז i, R הוא קבוע הגזים ו-T היא הטמפרטורה בקלווין.

לחץ חלקי מייצג את הפעילות התרמודינמית של מולקולות הגז. משמעות זהה קיימת גם לייצור דיפוזיה ולתגובות כימיות: גזים מומסים או משתחררים תלויים בלחץ החלקי שלהם יותר מאשר בריכוזם הפשוט בתערובת.

לחץ חלקי אומר כמה לחץ היה לגז אם היה לבד במיכל. זהו רעיון ולא מדידה ישירה. גז אידיאלי (גז דמיוני שבו החלקיקים לא משפיעים זה על זה) מסביר את הרעיון הכי פשוט.

על פי חוק דלטון, אם שמים כמה גזים ביחד, הלחץ הכולל הוא סך כל הלחצים החלקיים שלהם. כלומר כל גז תורם חלק מהלחץ שלו.

שבר מולי אומר מה החלק של כל גז בכמות הכוללת. "מול" (מול = מדידת כמות של חלקיקים) מסביר את הכמות. אפשר לחשב את הלחץ החלקי בעזרת החלק הזה מתוך הלחץ הכולל.