ליאו שטראוס (1899, 1973) היה פילוסוף ותאולוג יהודי-אמריקאי יליד גרמניה. הוא התמחה בפילוסופיה הפוליטית, כלומר בחקר השאלה איך חברות ושלטון צריכים לפעול, ובחקר הפילוסופיה היוונית וימי הביניים. שטראוס לימד שנים רבות, בעיקר באוניברסיטת שיקגו, ופרסם חיבורי מחשבה רבים שתרמו להשפעתו על דורות של תלמידים ולעיתים נחזתו כתשתית לרעיונות שזוהו מאוחר יותר עם הזרם הנאו-קונסרבטיבי.
נולד בקירכהיין, גרמניה, ב־1899, למשפחה יהודית מסורתית. בגיל צעיר נטה לציונות וסיים את לימודיו בגימנסיה ב־1917. שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה למד באוניברסיטאות במרבורג, פרייבורג והמבורג, וקיבל דוקטורט ב־1921 בהשגחת ארנסט קסירר. בשנותיו המוקדמות שמר על קשרים אינטלקטואלים עם יהודים והוגים שונים בגרמניה ובאירופה.
בעת עליית הנאציזם עזב את גרמניה. ב־1934 עבר לאנגליה, ב־1938 היגר לארצות הברית והחל לעבוד בבתי ספר שונים. קיבל אזרחות אמריקאית ב־1944. בין השנים 1949 ל־1969 היה פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת שיקגו. בשנים האחרונות לימד בבית ספר מתקדמים בקליפורניה ובמכללת סנט ג'ונס עד מותו ב־1973.
שטראוס טען שפילוסופיה ופוליטיקה קשורות באופן בלתי נפרד. מבחינתו משפטו של סוקרטס והדיאלוגים של אפלטון הם נקודות מפנה בהיסטוריה של המחשבה הפוליטית, כי הם הראו שהעיסוק בפילוסופיה חייב להתחשב בהשפעה הפוליטית על החוקר.
הוא הבחין בין "פילוסופים" לבין "משכילים". המשכילים מסכימים ומתמצתים רעיונות, בעוד שההוגים הגדולים נועזים ומאתגרים יסודות קיימים. שטראוס גם התמודד עם עבודתו של מרטין היידגר; לפי דעתו יש להבין ולהתעמת עם היידגר לפני בניית תאוריה פוליטית מודרנית. הוא גם דן ברעיונות של ניטשה וקירקגור, וראה בניטשה חשוב להבין את נושא היחסיות.
כתב מאמרים וספרים רבים על הפילוסופיה הקלאסית, על מדעי החברה, ועל ביקורת דת. בין נושאי כתביו: התפתחות תורת הזכויות בטבע, פרשנות טקסטים קלאסיים כמו אפלטון, היבטים של אקזיסטנציאליזם (תנועה העוסקת בשאלת קיום האדם), ובחינה של עבודות כמו זו של שפינוזה. בחלק מספריו הוא גם הציג שיטה להסבר איך ללמוד פילוסופיה של ימי הביניים.
שטראוס פיתח ורקח רעיון של כתיבה אזוטרית, כתיבה שמסתירה מסר אמיתי בחלק מתבוננות המחבר. המטרה була להגן על המחבר ועל החברה: המחבר מעביר רעיונות רק לקוראים המובילים שיכולים להביןם, ובמקביל מונע פגיעה בחברה ובמוסדות. לפי שטראוס, הכתיבה האזוטרית מאלצת את הלומד לחשוב בעצמו על המסר החבוי, וכך לשמור על טוהר הלימוד ולהגן מפני שימוש לא מחושב ברעיונות מסוכנים.
שטראוס טען שההבחנה החדה בין עובדות לערכים, כפי שמופיעה בפוזיטיביזם (גישה שמנסה להפריד בין מדע לערכים), היא מטעה. פוליטיקה אינה נושא שאפשר לחקור רק כשדה מדעי נטול ערכים. הוא שאף לשאול איך חירות הפרט יכולה להתקיים לצד מצוינות פוליטית ומוסרית. השראה לשאלותיו קיבל מהקלאסיקה היוונית ומהיהדות.
שטראוס קרא לשלב בין שתי יסודות מרכזיים בתרבות המערבית: היבט היווני שמבוסס על תבונה וחיפוש טבעי, והיבט יהודי שמבוסס על התגלות וחוק אלוהי. הוא ראה במתח בין שתי הגישות מקור חיוניות תרבותית. לדעתו, המאבק בין דת לפילוסופיה שומר על עוצמת המחשבה המערבית, ולא ניתן לפתור אותו סופית על ידי המדע.
מאוחר יותר רואים בשטראוס מקור השראה לחלק מהוגים פוליטיים שנחשבו לשמרנים חדשים. עם זאת משפחתו ומספר חוקרים הדגישו שהוא עצמו סלד משלטון יחידני וסירב לאמץ אידאולוגיות דכאניות שהופיעו במאה ה־20.
ליאו שטראוס (1899, 1973) היה פילוסוף יהודי-אמריקאי. פילוסוף = אדם שחוקר רעיונות גדולים על החיים והחברה. הוא נולד בגרמניה ולפני כן שירת בצבא. אחר כך עבר לארצות הברית ולמד באוניברסיטאות.
שטראוס למד והשתלם באירופה. כשהנאצים עלו לשלטון עזב לאמריקה. הוא קיבל אזרחות אמריקאית ב־1944. שנים רבות לימד באוניברסיטת שיקגו.
שטראוס קישר בין פילוסופיה לפוליטיקה. פוליטיקה = איך מדינות ונבחרים עובדים. הוא חשב שחייבים לשקול גם ערכים וגם עובדות כשחוקרים מדיניות.
הוא דיבר על כתיבה אזוטרית. אזוטרי = כתיבה שבה המחבר מסתיר חלק מהרעיון. כך רק קוראים מיומנים יבינו את המסר.
שטראוס חשב שיש שתי דרכים חשובות במחשבה: הדרך היוונית של חקירה והדרך היהודית של חוק והתגלות. החיבור בין שתיהן יוצר דיון חשוב ונמשך עד היום.
הרבה תלמידים וקוראים קיבלו השראה מהמחשבה שלו. הוא השפיע על דיונים על פוליטיקה ומוסר בעולם המודרני.
תגובות גולשים