המפלגה הליברלים העצמאיים (ל"ע) הייתה מפלגת מרכז ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית בשלהי הכנסת החמישית. שמה המלא היה "המפלגה הליברלית העצמאית לישראל". רוב חבריה היו בעבר חברים במפלגה הפרוגרסיבית.
המפלגה ייצגה את עצמה בכנסת החמישית עד התשיעית. היא גם הופיעה בכנסת ה-11 כחלק מהרשימה של המערך (רשימה משותפת עם מפלגת העבודה). חברים בולטים כללו את משה קול, ששימש כשר הפיתוח ושר התיירות; גדעון האוזנר, שהיה שר בלי תיק (שר ללא משרד) בממשלה ה-16 וה-17; ויהודה שערי, שסיפק תפקידי סגן שר.
שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת כאשר מונו לשרים, כדי להכניס את המחליפים מהרשימה. כך נהג משה קול בעת מינוייו בממשלות השלוש-עשרה, החמש-עשרה והשש-עשרה.
בבחירות לכנסות ה-6 עד ה-8 קיבלה המפלגה 4, 5 מנדטים. מנדט (מושב בכנסת) הוא יחידת ייצוג. בבחירות לכנסת התשיעית ירדה המפלגה למנדט יחיד, אחרי שרב המצביעים עברו לתנועה הדמוקרטית לשינוי.
אחרי ה"מהפך" (החלפת השלטון ב-1977) נשארה המפלגה באופוזיציה. בינואר 1978 הציע גדעון האוזנר לבחון הצטרפות לקואליציה (קבוצת מפלגות ששולטת בממשלה), אך משה קול התנגד. ההצעה נדחתה בתוצאה 48 נגד 30. לאחר חילוקי דעות נרגעה המתח בין השניים.
מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 נערכו דיונים על איחוד עם מפלגת שינוי, אך האיחוד לא יצא לפועל. בבחירות לכנסת העשירית המפלגה לא עברה את אחוז החסימה (המינימום הדרוש לקבלת מושבים). בכנסת ה-11 התמודדה במסגרת המערך וזכתה בנציג אחד, יצחק ארצי.
בכנסת ה-12 התמודדה המפלגה ברשימה משותפת בשם "מפלגת המרכז - שינוי" עם מפלגת שינוי ומפלגת המרכז הליברלי. הרשימה קיבלה שני מנדטים בלבד, והמייצג של הליברלים העצמאיים הוצב במקום השלישי, ולכן לא נכנס לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 התמזגה המפלגה לתוך מפלגת העבודה. מועמד הליברלים, צבי ניר, הוצב במקום ה-49 ברשימת העבודה.
המפלגה שלטה לעיתים במקומות ממשלתיים והייתה מיוצגת בכנסות רבות, אך עם השנים ירדה בשיעור הייצוג והשתלבה ברשימות משותפות ואיחודים.
הליברלים העצמאיים היו מפלגה מרכזית בישראל. שמה המלא היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. הרבה מחבריה באו מהמפלגה הפרוגרסיבית.
המפלגה שירתה בכנסת כמה קדנציות. הם קיבלו בדרך כלל ארבעה או חמישה מושבים. מושב בכנסת נקרא מנדט.
בבחירות מסוימות כמעט כל הבוחרים שלהם עברו לתנועה אחרת. אז הם קיבלו רק מושב אחד.
חברי המפלגה עבדו גם בממשלה. משה קול היה שר פיתוח ושר תיירות. גדעון האוזנר היה שר בלי תיק, כלומר שר ללא משרד.
הם ניסו להצטרף לקואליציה. קואליציה היא קבוצת מפלגות שמנהיגה את הממשלה. המנהיגים ויכחו, אבל אחר כך התיישבו.
בסוף הם לא עברו את אחוז החסימה. אחוז החסימה הוא המינימום כדי להיכנס לכנסת. בסופו של דבר הליברלים העצמאיים השלימו למפלגת העבודה והשתלבו בה.
תגובות גולשים