לייזר (מפרשית)

סירת לייזר (ILCA) היא סירת מפרש יחיד פופולרית בסגנון One-Design. עד סוף 2021 יוצרו יותר מ-220,000 סירות מדגם זה. הידועה בפשטות ההרכבה, בחוזק הגוף ובביצועים התחרותיים שלה.

הדגם עוצב על ידי ברוס קירבי ואיאן ברוס, עם דגש על פשטות והיכולת להוביל על גג רכב. קירבי הגיש את התוכניות לתחרות עיצוב ב-1970 והדגם זכה. אב‑הטיפוס נקרא "Weekender" והאותיות TGIF הופיעו על מפרשו. השם "לייזר" הוצג ב-1971 בתערוכת הסירות של ניו יורק. הלייזר הוכנס לתוכנית האולימפית ב-1996. דגם רדיאל שימש כסירת הנשים באולימפיאדת בייג'ינג (2008). אליפות העולם הראשונה התקיימה ב-1974; פיטר קומט זכה במקום הראשון. רוברט שיידט מברזיל הוא שייט הלייזר המצליח ביותר, עם שמונה אליפויות עולם ושלוש מדליות אולימפיות. ב-2015 הוצג מפרש חדש, וב-2019 שונה השם הרשמי ל-ILCA.

כל סירות הלייזר זהות כעיצוב אחד (One-Design). משקל הסירה כ-58.97 ק"ג, מה שמאפשר הובלה על גג רכב.

בירכת הסירה מוטבע מספר סידורי ייחודי בן שש ספרות. מספר זה בדרך כלל תואם למספר המפרש ומאפשר לעקוב אחר תאריך ומקום הייצור.

מפרש שטחו 7.06 מ"ר. מתאים לשייטים כבדים יחסית; דגם האולימפי לגברים.

מפרש שטחו 5.76 מ"ר, קטן בכ-18% מהדגם הסטנדרטי. השינוי היחיד הנדרש הוא החלפת התורן התחתון והמפרש.

מפרש שטחו 4.7 מ"ר, קטן בכ-35% ביחס למפרש התקני. מתאים לשייטים קלים יותר.

הלייזר היא סירה קלה יחסית. שייט מנוסה יכול להביא אותה לגלישה (planing), כלומר גלישה מהירה על פני המים, על ידי הרמת החרב (daggerboard, לוח צר מתחת לסירה). גלישה מעלה מהירות אבל גם סיכון ל'התהפכות'. ברוחות חזקות נדרש כושר גופני ו'הייק', החזקת הגוף מחוץ לסירה, כדי לאזן אותה.

בלייזר יש שלושה חבלים עיקריים לשליטה במפרש: חבל למתיחת השפה התחתונה (outhaul), בומצ'ק (vang) שמשפיע על זווית הבום, וקנינגהם (Cunningham) שממתח את החלק הקדמי של המפרש. בדרך כלל מתים את המפרש ומיישרים אותו ברוחות חזקות כדי להפחית את הכוח, ובשמש חלשה מרפים אותו כדי להגדיל את הכוח. כיוונון לקוי עלול לגרום לאיבוד יציבות ולסכנה, במיוחד כי להלייזר הגה קטן יחסית. שייטים משתמשים גם בשינוי משקל הגוף והמפרש כדי לסייע בסיבוב.

במקור נכללו טבלאות הישגים. מופיע השם: אלעד רונן.

סירת לייזר (ILCA) היא סירת מפרש קטנה לאדם אחד. עד 2021 יוצרו יותר מ-220,000 סירות כאלה. היא חזקה וקלה להרכבה. אפשר לשאת אותה על גג רכב.

הסירה עוצבה על ידי ברוס קירבי ואיאן ברוס בשנות ה-70. בשנת 1971 קראו לה "לייזר". היא הפכה לסירת אולימפיאדה ב-1996. דגם קטן יותר, רדיאל, שימש נשים באולימפיאדה ב-2008.

כל סירות הלייזר כמעט זהות. המשקל שלהן כ-59 ק"ג. זה מאפשר לשים אותן על גג מכונית.

לכל סירה יש מספר סידורי בן שש ספרות. המספר הזה מודפס בירכה והוא ייחודי.

- סטנדרט (ILCA 7): מפרש גדול, 7.06 מ"ר. מתאים לשייטים כבדים.
- רדיאל (ILCA 6): מפרש קטן יותר, 5.76 מ"ר.
- 4.7 (ILCA 4): מפרש קטן מאוד, 4.7 מ"ר. ש"מ"ר = שטח המפרש.

הלייזר יכולה "לגלוש" מהר על המים אם הרימו את החרב. גם זה מסוכן ועלול להוביל להפיכה. ברוחות חזקות השייט צריך להישען החוצה כדי לאזן את הסירה.

יש שלושה חבלים לשלוט במפרש: חבל לתחתית המפרש, בומצ'ק (שולט בזווית הבום), וקנינגהם (מרפה או מהדק את החלק הקדמי). במקומות עם רוח חזקה מהדקים את המפרש, וברוח חלשה מרפים אותו. כיוונון לא נכון עלול לגרום לבעיות ולסכנה.

טקסט המקורי מציין את השם אלעד רונן.