נסיכות ליכטנשטיין (בגרמנית: Fürstentum Liechtenstein) היא מדינה קטנה במרכז אירופה. היא גובלת בשווייץ במערב ובאוסטריה במזרח. המדינה חברה באו"ם מאז 1990.
השם של הנסיכות מגיע משושלת ליכטנשטיין, שבמקור החזיקה בטירת ליכטנשטיין באוסטריה התחתית מאז המאה ה-12. משפחת ליכטנשטיין רכשה אדמות באזור אוסטריה וצ'כיה של היום. בתחילת המאה ה-18 קנו הנסיכים את שטחי שלנברג ווָדוּץ בעמק הריין, והקיסר קרל השישי הכיר בהם כנסיכות בתוך האימפריה הרומית הקדושה. למרות זאת, משפחת הנסיכים התגוררה בווינה שנים רבות.
ב־1806, עם התפוררות האימפריה הרומית הקדושה, הוכרה ליכטנשטיין כמדינה ריבונית. היא הייתה נתונה לשליטה של נפוליאון למשך תקופה, ואחר כך הייתה חלק מהקונפדרציה הגרמנית. אחרי שהתפרקה הקונפדרציה הכריזה ליכטנשטיין על נייטרליות (לא לוקחת צד במלחמות), ומעמדה נשמר בשתי מלחמות העולם. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחלפו הקשרים הכלכליים מאוסטריה לשווייץ.
לפני האנשלוס ב־1938 ישב השליט בווינה. אשתו, אליזבת פון גוטמן, הייתה ממוצא יהודי. אחרי עליית הנאצים הנסיך וויתר על כיסאו ובמקומו הושם בן דודו, פרנץ יוזף השני. הקשר עם שווייץ והנייטרליות סייעו לנסיכות לעבור את מלחמת העולם השנייה בשקט יחסי. לאחר המלחמה החלה תקופה של פריחה כלכלית.
ליכטנשטיין היא מונרכיה חוקתית. בראש המדינה עומד נסיך (בגרמנית: Fürst). הפרלמנט כולל 25 נציגים המוזמנים מדי ארבע שנים. לנסיך יש סמכויות ביצועיות נרחבות, יותר מרוב המונרכיות החוקתיות באירופה. הוא יכול לפזר את הממשלה, לאשר מינויים משפטיים ולהטיל וטו על חקיקה.
במרץ 2003 אישרו התושבים במשאל עם העברת סמכויות רחבות לנסיך, אחרי שאיים לפרוש. ליכטנשטיין נחשבת לאחת המונרכיות שבהן הנסיך מחזיק סמכויות חזקות מהרגיל. המדינה העניקה זכות בחירה לנשים יחסית מאוחר, במשאל עם ביולי 1984 (שהשתתפו בו רק גברים אז).
בתחילת 2025 מונתה בריגיטה האס לראשת הממשלה.
לנסת' יש משטרה קטנה של כ־125 שוטרים, המצויידים בנשק קל. שיעורי פשיעה וכליאה נמוכים. יש שיתוף פעולה ביטחוני עם אוסטריה ושווייץ. ליכטנשטיין אינה מחזיקה צבא מאז ביטולו ב־1866.
למרות שטח ואוצרות טבע קטנים, הכלכלה פורחת ורמת החיים גבוהה. שיעור האבטלה היה נמוך (כ־2.2% בסוף 2004). נסיך ליכטנשטיין נחשב לעשיר, והונו האישי הוערך בכ־3.5 מיליארד דולר.
ליכטנשטיין אינה חברה באיחוד האירופי. היא חברה באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), ורבות מהמדינות בהן משתתפות באזור הכלכלי האירופי (EEA), שמאפשר תנועת אנשים וסחורות. מאז 1923 היא קשורה בברית מכס עם שווייץ, והמטבע הרשמי הוא הפרנק השווייצרי.
מגזר השירותים, ובעיקר השירותים הפיננסיים, הוא הדומיננטי בכלכלה. חוקים גמישים ומסי חברות נמוכים הביאו לרישום של אלפי חברות זרות בליכטנשטיין. בתחילת שנות ה־2000 התחילו חקירות בינלאומיות לגבי העלמות מס ושימוש בחשבונות בנק במדינה. תחת לחץ חיצוני בוטלו בחלק מהמקרים חוקי הסודיות הבנקאית ב־2009, ובארבע השנים הבאות היקף ההון בבנקים צנח בכ־30%.
לאחר מלחמת העולם השנייה התפתח גם המגזר התעשייתי. תעשיות מרכזיות הן אלקטרוניקה, טקסטיל, מכשירים מדויקים, ייצור מתכת ותרופות. החברה המובילה והגדולה במדינה היא Hilti, המייצרת כלי עבודה מקצועיים. החקלאות כוללת גידולי דגן, תפוחי אדמה, מוצרי חלב וחלק קטן של יין.
במדינה יש כ־250 ק"מ של כבישים וסביבות 90 ק"מ של שבילי אופניים. מסילת רכבת קצרה של 9.5 ק"מ מחברת בין אוסטריה לשווייץ דרך ליכטנשטיין. הרכבות מנוהלות על ידי הרכבת הפדרלית של אוסטריה. אין נמל תעופה במדינה; שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר הוא ציריך, במרחק כ־130 ק"מ. בעיירה בלצרס יש מנחת מסוקים לטיסות שכר.
הנסיכות נמצאת בעמק הריין בהרי האלפים. נהר הריין מהווה את הגבול המערבי עם שווייץ, וממזרח גובלת באוסטריה. השטח הררי, והפסגה הגבוהה ביותר מגיעה לכ־2,600 מטר. ליכטנשטיין היא מדינה "כפולה-מוקפת יבשה" (double landlocked): גם היא מוקפת יבשה וגם המדינות שסביבה מוקפות יבשה.
ליכטנשטיין היא המדינה הרביעית הקטנה ביותר באירופה, אחרי קריית הוותיקן, מונקו וסן מרינו. כשליש מהאוכלוסייה הם תושבים זרים, בעיקר גרמנים, אוסטרים ושווייצרים. השפה הרשמית היא גרמנית; רבים מדברים אלמאנית, ניב מקומי של הגרמנית. מבחינה דתית, כ־76% הם קתולים, וכ־8.5% פרוטסטנטים. קהילה יהודית קטנה מונה כמה עשרות אנשים בלבד.
ב־27 בנובמבר 2005 דחו התושבים יוזמה שמטרתה למנוע הפלות; הנסיך נקט עמדה נייטרלית בסוגיה.
חלק גדול מהאוכלוסייה מעורב בפעילות ספורטיבית. הסקי האלפיני הוא הספורט הלאומי, והכדורגל הוא הפופולרי ביותר. קבוצות ליכטנשטיין משחקות במערכות הליגה השווייצרית; הקבוצה הבכירה היא ואדוץ. נבחרת הכדורגל של ליכטנשטיין נחשבת לחלשה באירופה.
המדינה משתתפת במשחקים האולימפיים מאז 1936. בלחימה על מספר אוכלוסייה זעום, ליכטנשטיין זכתה ב־10 מדליות אולימפיות, כולן בסקי האלפיני. בין הספורטאים המפורסמים בולטת הני ונצל, שזכתה במדליות אולימפיות ובאליפויות עולם בסקי.
נסיכות ליכטנשטיין היא מדינה קטנה בלב אירופה. היא קטנה בין שווייץ לאוסטריה. היא חברה באו"ם מאז 1990.
השם מגיע ממשפחת ליכטנשטיין. הם קנו את העיירות ואדוץ ושלנברג לפני מאות שנים. במשך זמן רב הנסיכים גרו בווינה. ב־1806 ליכטנשטיין הפכה למדינה עצמאית. היא נשארה נייטרלית, כלומר לא בחרה צד במלחמות. אחרי מלחמות העולם היא התעשרה והשתקמה.
ליכטנשטיין נשלטת על ידי נסיך. יש פרלמנט קטן של 25 חברים. לנסיך יש כוח גדול: הוא יכול לפזר את הממשלה ולווטו חוקים. בשנת 2003 המאוחרן התושבים אישרו להעביר לו סמכויות נוספות. לנשים הובטח זכות בחירה בשנת 1984. בראש הממשלה עומדת מאז 2025 בריגיטה האס.
יש משטרה קטנה של כ־125 שוטרים. הם מצוידים בנשק קל. במדינה אין צבא מאז 1866. ליכטנשטיין עובדת יחד עם שווייץ ואוסטריה בנושאי ביטחון.
ליכטנשטיין עשירה ורמת החיים גבוהה. האבטלה נמוכה. המטבע הוא הפרנק השווייצרי. המדינה לא חלק מהאיחוד האירופי. היא חברה בארגון סחר שומר על סחר חופשי (EFTA).
מגזר הבנקאות והשירותים הפיננסיים הוא גדול. למדינה נרשמו הרבה חברות זרות. אחרי בדיקות בינלאומיות ב־2008 בוטלה חלק מסודות הבנקים ב־2009, והכסף בבנקים ירד.
יש גם תעשייה: כלי עבודה, אלקטרוניקה וטקסטיל. החברה המפורסמת היא Hilti. יש חוות ושדות שמגדלות תבואה וחיות.
יש כ־250 ק"מ של כבישים. יש 90 ק"מ שבילי אופניים. רכבת קצרה של 9.5 ק"מ עוברת דרך המדינה ומחברת אוסטריה ושווייץ. אין נמל תעופה; הקרוב ביותר הוא בציריך, מרחק כ־130 ק"מ. בעיירה בלצרס יש מנחת מסוקים.
המדינה נמצאת בעמק הריין בהרי האלפים. הנהר הריין הוא הגבול המערבי. השטח הררי, והפסגות מגיעות עד כ־2,600 מטר. ליכטנשטיין היא "כפולה-מוקפת יבשה": גם היא מוקפת יבשה וגם המדינות שסביבה מוקפות יבשה.
זו אחת המדינות הקטנות באירופה. כשליש מיושביה הם זרים. השפה הרשמית היא גרמנית. רוב התושבים הם קתולים. חיה קהילה יהודית קטנה עם כמה עשרות אנשים.
הרבה תושבים עוסקים בספורט. הסקי האלפיני הוא הספורט הלאומי. הכדורגל מאוד פופולרי. הקבוצה הבכירה היא ואדוץ, המשחקת בשווייץ. בליכטנשטיין יש הישגים באולימפיאדות החורף: היא זכתה ב־10 מדליות בסקי. הני ונצל היא ספורטאית מפורסמת מהמדינה.
תגובות גולשים