ליקורגוס

ליקורגוס (בערך 800, 730 לפנה"ס) היה המחוקק האגדי של ספרטה. הוא נקשר לייסוד המשטרה הפוליטי של העיר ולחינוך הקשוח שנקרא אגוגה.

על פי מסורות עתיקות, ליקורגוס היה בן לשושלת שליטה בספרטה. הוא עזב את העיר ונסע לכרתים, מצרים ואיוניה. כשחזר, ניגש אל האורקל בדלפי וקיבל משם את ההשראה לחוקה. הוא הציג את הרפורמות כחוקים שנתפרשו מאת האל אפולו. ליקורגוס אסר שיכתבו את חוקיו, וחייב אזרחים לשבוע לציית להם. בעקבות כך עזב את ספרטה ולפי גרסאות שונות מת בדלפי.

הרטרה הגדולה הייתה נבואה מדלפוי שהניחה את בסיס המערכת הספרטנית. היא חילקה את השלטון לשלושה חלקים: המלכים, מועצת הזקנים (גרוסיה) והאספה האזרחית (אפלה).
ליקורגוס מיוחס גם הקמת מוסד האפורים, המפקחים שנבחרו לשנה. תפקידם היה לפקח על האוצר, לשמש כשופטים, לפקח על המלכים ולנהל עניינים חינוכיים וצבאיים. אחת מההחלטות המפורסמות שיוחסו לליקורגוס הייתה חלוקה מחודשת של קרקעות ורפורמה חברתית שנועדה לחזק את הקיבוץ הצבאי.

בנוסף מיוחסים לו שינויים בחיי היומיום: מטבעות הברזל במקום זהב וכסף (אך זה אנאכרוניסטי, מטבעות הופיעו ביוון מאוחר יותר), ארוחות משותפות ואורחות חיים משותפים לנערים ולחיילים. אגוגה (חינוך צבאי) כללה מגורים משותפים, אימונים קשים ומשמעת נוקשה. חלק מהמסורות מיוחסות גם למוסדות חברתיים ולמערכות יחסים בין מדריכים לנערים, לפי המקורות העתיקים.

הדיון האם ליקורגוס היה אדם היסטורי ממשי או דמות מיתולוגית נמשך. חוקרים מודרניים רואים בסתירות בזמנים ובמקורות סימן לכך שאולי מדובר בדמות מורכבת, שמאחדת מנהיגים ורפורמות שונות שנעשו בתקופות שונות בספרטה.

ליקורגוס חי לפני הרבה שנים, בערך 800, 730 לפני הספירה. הוא נחשב למחוקק של ספרטה. רואים אותו כאחראי לחוקים ולחינוך הקשוח בעיר.

לפי המסורת, ליקורגוס היה משושלת המלוכה. הוא סייר במקומות רחוקים וחזר לספרטה. הוא הלך לאורקל בדלפי. שם קיבל רעיונות לחוקים. הוא קבע שהחוקים לא ייכתבו. אזרחי ספרטה נשבעו לציית לחוקים. אחרי זה הוא עזב, ויש שאומרים שהוא מת בדלפי.

הרטרה היא הנבואה שמהלכה שינו את הממשל. היא חילקה את השלטון לשלושה חלקים: מלכים, מועצת זקנים (גרוסיה), ואספת האזרחים (אפלה).
עוד הוקם גוף שנקרא אפורים (אפורים = מנהלים שנבחרים לשנה). הם פיקחו על האוצר, על השופטים ועל החינוך. אגוגה (אגוגה = בית ספר צבאי לנערים) הייתה הדרכה קבוצתית עם מגורים משותפים ואימונים. בנוסף יוחסו לו ארוחות משותפות, חלוקת קרקעות ושימוש במטבעות ברזל.

היסטוריונים מדברים אם ליקורגוס באמת חי. יש מחלוקות במסורות ובתאריכים, ולכן לא בטוח בודאי.