לסביות בגרמניה הנאצית

לסביות בגרמניה הנאצית נדרשו למלא תפקידים נשיים כאמהות ורעיות. רבות מהן לא היו נשואות או אמהות, ולכן סתרו את הדוקטרינה הנאצית לגבי נשים.

ברלין של רפובליקת ויימאר הייתה מרכז פעילות לסבית והומוסקסואלית. פעלו שם מועדונים, עיתונים ויצירות ספרותיות שעוררו נראות. הפרסומים הותרו כל עוד הופצו לקהילות סגורות ולא לציבור הרחב. פעלו גם ארגונים לזכויות, כמו Bund für Menschenrecht. בשלהי הויימאר עלתה שמרנות, והחלו הגבלות: ב-1928 נאסר להפיץ חומר לסבי לפי חוק הגנת הנוער.

הנאצים ראו הומוסקסואליות כפשע לפי סעיף 175, אבל יחסי מין בין נשים לא נכללו ברוב ההגדרות. ניסיונות לכלול נשים בסעיף זה לא צלחו. המשטר ציפה מהאישה הארית להיות אם ומנהלת הבית, ולכן לסביות נחשבו כמפריעות לאידאולוגיה. אחרי עליית היטלר נסגרו מועדונים ופאבים, והלסביות נאלצו להיפגש בסודיות. חלקן ניתקו קשרים חברתיים, היגרו או ניהלו "נישואי הגנה" עם גברים.

לסביות נעצרו לעיתים תחת האשמה של "א-סוציאליות" (אי-חברותיות), כלומר חוסר התאמה לנורמות החברתיות, ונשלחו למחנות ריכוז כשהן מסומנות במשולש שחור. לסביות יהודיות, צועניות וקומוניסטיות נרדפו בעיקר בגלל השתייכותן לקבוצות אלה.

למרות שמעצרים רשמיים של לסביות היו פחות נפוצים מהמעצרים של הומוסקסואלים גברים, רבות חוו איומים וסכנה מתמדת. בווינה בין 1938 ל-1945 הועמדו לדין עשרות נשים על "יחסים לא טבעיים". בארכיונים של ראוונסבריק מופיעות עדויות לנשים שהוגדרו כלסביות, ולעיתים היו מעורבות סיבות פוליטיות או אתניות.

תיעודים היסטוריים מצביעים גם על מקרי מעצרים מקומיים, חקירות והליכי ענישה במחנות, כולל תיעודים אישיים וזיכרונות שאוספים את הקשיים והסכנות שבהן נתקלו נשים לסביות תחת המשטר.

הסרט של מקס פֶרברבוק (1999) מתאר את קשר האהבה בין פליצה, יהודייה שפעלה בתנועה מחתרתית, ולילי ווסט, אם לארבעה. הסרט מבוסס על ספר של אריקה פישר והצגת הדמויות מבוססת על עדויות ממשיות.

הסרט "4 דקות" (2006) עוסק בקשר בין אסירה פסנתרנית ושומרת בבית כלא. המחזה "מתחת לעור" מבוסס על סיפור אמיתי על מערכת יחסים במחנה והרחקת המחנה לקראת סוף המלחמה, כולל התחזות של קצינה נאצית שנכנסה למחנה והשאירה סימני שאלה מוסריים והיסטוריים.

בגרמניה של הנאצים ציפו מכל אישה להיות אישה נשואה ואמא. לסביות הן נשים שאוהבות נשים. רבות מהן לא עמדו בציפייה הזאת.

בברלין שלפני הנאצים היו מועדונים ומגזינים שבהם לסביות יכולות להיפגש. הדברים היו מקובלים כל עוד נשארו בציבור קטן.

כשהנאצים עלו לשלטון הם סגרו מועדונים. חלק מהלסביות נעצרו כי לא התאימו לציפיות החברתיות. במקרים רבים הן סומנו בסמל שחור ונשלחו למחנות ריכוז. נשים שהיה להן רקע יהודי, צועני או פוליטי נרדפו במיוחד.

למרות שהמעשים נגד לסביות לא תמיד תועדו היטב, יש עדויות שנשים אלה חוו סכנה ודיכוי.

סרט על אהבה בין שתי נשים בברלין בזמן המלחמה. אחד מאלה היה יהודייה.

המחזה "מתחת לעור" מתאר סיפור אמיתי על קשר בין קצינה נאצית לאסירה. הסיפור מראה כמה המצב היה מסובך וקשה.