לפני עיוור לא תיתן מכשול

"לפני עיוור לא תיתן מכשול" היא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות. היא אוסרת לגרום לאדם ליפול בדרך. פירוש ההלכתי שלה הורחב: האיסור כולל גם מתן עצה מטעה לאדם בעניין שאינו מבין בו (הכשהלה תבונית, הטעיה לשם פגיעה בהבנה) או גרימת אדם לעבור עבירה (הכשהלה מוסרית).

לפי הפשט אפשר להבין איסור זה כפיזי, לא לשים אבן בפני עיוור. עם זאת, מפרשים מרכזיים בזרם הרבני, כמו רש"י, פירשוהו ביחס למתן עצה מטעה. המהר"ל ותלמידיו תמכו בפרשנות של עיוורון תבוני (חוסר הבנה). לעומתם, כמה פרשנים ראו שילוב: האיסור המקורי היה פיזי, אך הוא הורחב גם לעיוורות שכלית ורגשית.

חז"ל הרחיבו את האיסור לעיקרון מוסרי כללי, האיסור להכשיל חברו בעבירה. התלמוד מביא דוגמאות, כמו להגיש יין לנזיר או נתינת אבר מן החי לאדם שאסור לו לאכול אותו. הרמב"ם פוסק שנוטלי ריביות, המתווך וסייעים עוברים אף הם על "לפני עיוור". בשולחן ערוך נאמר כי הלוואה ללא עדים עלולה להיחשב כהנחת מכשול.
ספרים ומנהגים מאוחרים דנים בדילמות, לדוגמה האם לתת אוכל למי שאינו נוהג לברך.

מחשבה רוחנית קוראת לאיסור זה מידת נקיות ולבסיס לערבות הדדית בעם, "כל ישראל ערבים זה בזה".

עקרון "לפני עיוור" משפיע גם במשפט המודרני. חוקים אוסרים הנחת מכשול פיזי או הטעיה. בתי המשפט השתמשו בעיקרון זה כדי להקל בעונש או לזכות נאשמים, למשל כאשר משטרה פעלה כמי שמכשיל אדם שבתחילתו של תהליך גמילה. גם בפסיקה אזרחית נעשה בו שימוש, למשל כשהתניה בפוליסה הפכה למכשול מבלבל לציבור.

"לפני עיוור לא תיתן מכשול" אומר: אל תשים דבר שמכשיל מישהו. המילים גם מתייחסות למי שאינו מבין.

הרבנים אומרים שלא רק לא לשים אבן לפני עיוור. האיסור כולל לא לתת עצה רעה. עצה רעה היא לבלבל מישהו שלא יודע.

חכמים בפירוש הרחיבו את האיסור. אסור לגרום לחבר לעבור עבירה. לדוגמה, לא לתת יין לנזיר שנאסר עליו לשתות. גם מי שעוזר לעבריין עלול לעבור על האיסור.

גם היום החוק ובתי המשפט משתמשים ברעיון הזה. הם אוסרים לגרום לאנשים להטעות או לפגוע בהם. לפעמים זה עוזר לזכות מישהו במשפט.