אבן משכית

איסור השתחוויה על אבן משכית

אבן משכית, בסיס אבן שהעמידו לפני פסלים כדי שהאנשים ישתחוו עליה.

הפסוק בתורה אוסר להקים אלילים, פסלים ומצבות, ואוסר לשים אבן משכית בארץ כדי להשתחוות עליה.

אסור להשתחוות על אבן משכית במצב של "פישוט ידיים ורגליים", כשהגוף כולו אופקי, גם אם ההתכוונות היא לעבודת ה'. היתר מיוחד היה רק בבית המקדש. בנוסף, מדרבנן נאסרת גם השתחוויה על האבן כשהיא לא בפישוט מלא. בבתי כנסת שמקיימים השתחוואות מלאה בימים מיוחדים, מקובל לכסות רצפות אבן כדי למנוע השתחוות על האבן.

הרמב"ם מסביר שהאיסור נבע מהיות האבן כלי לעבודת אלילים, לכן נאסר גם לשבח עלייה את ה'. רש"ר הירש מסביר אחרת: ההשתחוות מבטאת מסירות טוטאלית, והמרכז החוקי והרוחני לתפילה ולהשתחוות הוא בית המקדש. לכן החוץ אינו מקום מתאים להשתחוות על אבנים מיוחדות; במקום זאת יש להשתחוות על האדמה שמקיפה את המקדש, כדי לשמר את מעמדו המרכזי של המקדש.

איסור השתחוויה על אבן משכית

אבן משכית, בסיס אבן שהעמידו ליד פסל כדי שאנשים ישתחוו עליו.

התורה אומרת לא לעשות פסלים ולא לשים אבנים להשתחוות עליהן בארץ.

לא מותר להשתחוות על אבן משכית כשהגוף פרוש ואופקי. זה אסור גם אם רוצים לעבוד את ה'. הדבר מותר רק בבית המקדש. חכמים גם אסרו השתחוויה על האבן בלי פרישה מלאה. בבתי כנסת שמבצעים השתחוואות שלמות, מכסים את הרצפה האבן כדי לא להשתחוות על האבן.

הרמב"ם אומר שהאבן שימשה לעבודת אלילים, לכן אסור להשתמש בה לפולחן של ה'. רש"ר הירש מסביר שהמקדש הוא המקום המרכזי להשתחוות מיוחדת, ולכן בחוץ צריך להשתחוות על האדמה ולא על אבנים מיוחדות.