לשון נקייה

לשון נקייה או יופמיזם (Euphemism) היא מונח חליפי שמחליף מילה שנחשבת מביכה, פוגענית או מעוררת תגובה רגשית חזקה. כשמישהו משתמש בלשון נקייה כדי להשמיע פעולה שלילית כנייטרלית או חיובית, קוראים לזה "מכבסת מילים".

המונח העברי "לשון נקייה" מקורו בתלמוד הבבלי. בתלמוד נאמר בין היתר "לעולם יספר אדם בלשון נקיה", והחוזים במקורות מזהירים מפני ניבול פה.

יש צורות שונות של לשון נקייה: החלפת מילה גסה במילה עדינה, ניסוחים שמטשטשים את המשמעות, ושמות שנועדו למנוע הרתעה רגשית.

בשימוש בלשון נקייה מנסים להקטין מבוכה, להגן על רגשות או לשנות תמונה ציבורית של פעולה.

ביטויים נוצרים על ידי בחירה במילים ניטרליות, שימוש במטפורות, או הקפדה על אלטרנטיבות תרבותיות.

לעתים לשון נקייה הופכת עצמה למטהירה או לפוגענית. דוגמה היסטורית: הביטוי "מחנה ריכוז" נטבע על ידי הבריטים והיה מנומס, אך השימוש הנאצי נתן לו משמעות שלילית מאוד. לכן נוצרו ביטויים אחרים כמו "מחנות מעצר". דוגמה לשינוי שמשמעותו התהפכה נוגעת לסלנג בעברית, שבו אות מסוימת שימשה במקום מילים גסות, ועד מהרה גם המילה החליפית הפכה לגסה.

ביהדות נשמרה מסורת חזקה של לשון נקייה. חז"ל והפוסקים הזהירו שלא לנבל את הפה, וקבעו שעיסוק בשפה נקייה הוא מצווה מעשית. בתלמוד ובמדרשים מאריכים לעיתים פסוקים במילים עדינות במקום שימוש במונחים גסים. מופיעים גם רבים ביטויים חלופיים לנושאים פרטיים ומביכים, כמו "אור ליום" במקום "לילה", או ביטויים עדינים ליחסי אישות וחלקי גוף. הרמב"ם ציין שהשפה העברית מובנית כ"לשון נקייה", וגופים ומצבים מסוימים בתורה מוזכרים בשמות מעורפלים ולא בשמות בוטים.

לשון נקייה היא להשתמש במילים עדינות במקום מילים גסות או מביכות. המטרה היא לא לפגוע או לגרום למבוכה.

הרעיון מופיע בתלמוד. שם כתוב "לעולם יספר אדם בלשון נקיה". הרבנים אמרו להיזהר בניבול פה.

יש מילים שמוחלפות במילים נחמדות יותר. יש גם ניסוחים שמרככים את הדברים.

לפעמים מילה עדינה מקבלת משמעות רעה עם הזמן. דוגמה: "מחנה ריכוז" התחיל כמילים נייטרליות, אבל מאוחר יותר קיבל משמעות קשה.

ביהדות שמרו לדבר בנעימות. במקום מילים גסות השתמשו בביטויים עדינים. למשל אמרו "אור ליום" במקום "לילה". הרמב"ם גם כתב שהעברית משתמשת במילים עדינות לפעמים.