לְשׁוֹן-פַּר (Anchusa) הוא סוג של צמחים ממשפחת הזיפניים. הסוג כולל כ-35 מינים, מהם שישה מינים גדלים בישראל. תפוצתו רחבה: מאזור הים-תיכוני ועד צפון אירופה, מונגוליה, פקיסטן וגם דרום אפריקה. הצמח גדל בעיקר באקלים ממוזג והוא התפשט לאזורים נוספים בעולם.
צמחי לשון-פר יכולים להיות חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. הם עשבוניים ומכוסים שערות זיפיות שיכולות להיות רכות או דוקרניות. העלים פשוטים, ולעתים תמימים (ללא תלוליות). הפרחים סימטריים באופן רדיאלי (ניתנים לחלק לפרוסות סביב המרכז). לכל פרח חמישה עלי גביע ואחת כותרת בצורת צינור הדומה למסמר.
זחלי פרפרים ניזונים ממיני לשון-פר, ודבורים מבקרות את הפרחים לעיתים תכופות. בשורשים נמצא שרף חום-אדום בשם anchusin, ששימש לצביעה. הצמח רעיל לאדם, ולעיתים טועים בינו לבין צמחים נאכלים אחרים.
השם העברי נלקח מהערבית (ליסאן אלת'ור) ומתייחס לצורת העלה. השם המדעי נקשר לשימוש עתיק בפיגמנט אדום-סגול שפקחו מהשורש.
הגבעולים גליליים. עלי הצמח מסורגים או מרוכזים בשושנת. התפרחת מלווה עלים או חפים. הכותרת ארוכה ודמוית צינור, הלוע שלה סגור לעתים בקשקשים. האבקנים חבויים בתוך צינור הכותרת. הפרי מתפרק ל־4 פרודות חד-זרעיות.
בישראל שישה מינים: שלושה רב-שנתיים (איטלקית, מצויה, סמורה) ושלושה חד-שנתיים (מדברית, מזרחית, מצרית). בעבר סווג גם מין נוסף תחת סוג זה, אך כיום הוא במשפחה נפרדת.
Anchusa azurea הוא רב-שנתי עם פרחים סגולים עמוקים. זיפיו רכים ולכן הצמח לא דוקרני. תפוצתו יורדת ממרכז-מזרח אירופה ועד אזור הים-תיכון וההימלאיה המערבית. בישראל הוא נדיר, מצוי בעיקר באדמות חרסית עמוקות ובאתרי מורדות.
Anchusa milleri הוא חד-שנתי נמוך, נדיר. פרחיו לבנושנים או ורדרדים. חי בעיקר באזורים מדבריים ובערבות שיחים במזרח הים-תיכון ועד פקיסטן. בישראל הוא גדל באזור ים המלח, בערבה ובנגב הדרומי.
Anchusa ovata הוא חד-שנתי נמוך, נדיר ובסכנת הכחדה בישראל. גובהו 15, 30 ס"מ, והוא מכוסה זיפים לבנים. הכותרת בדרך כלל כחולה ובה אונות לבנות. תפוצתו רחבה מדרום-מזרח אירופה ועד מונגוליה, ובישראל הוא שריד בחלקים בגליל ובעמק יזרעאל.
Anchusa hybrida הוא דו-שנתי או רב-שנתי נמוך, עם כותרת דמוית מסמר בצבע סגול-כהה. גדל בעיקר בבתויות ובאזור החוף הים-תיכוני. הפריחה נמשכת מסוף פברואר עד תחילת יוני.
Anchusa aegyptiaca הוא חד-שנתי נמוך, זוחל או מתרומם. כל הצמח מכוסה שערות זיפניות גסות. כותרתו צהבהבה עד קרמית. הוא נפוץ במגוון בתי גידול, ומצוי לאורך כל ארץ ישראל.
Anchusa strigosa הוא דו-שנתי או רב-שנתי, עם שערות דוקרניות. פרחיו כחולים. הגביע מחולק עד כמעט לבסיסו, ועליו שורות זיפים ברורות.
בתיאור המקורי מצוינות תמונות של מינים שונים, ביניהן לשון-פר מצויה, לשון-שור מגובבת ולשון-פר איטלקית.
לשון-פר (Anchusa) הוא סוג של פרחים עשבוניים. יש כ-35 מינים בעולם. שש מהם גדלים בישראל.
יש מינים שגדלים רק שנה, וחלקם יותר שנים. הצמחים מכוסים שערות זיפיות. העלים פשוטים. הפרח עגול סביב המרכז, עם חמש עלי גביע וכותרת צרה.
זחלי פרפרים אוהבים לאכול את הצמחים. דבורים מגיעות לפרחים. מהשורשים מפיקים צבע אדום בשם anchusin. הצמח רעיל לאדם, לכן לא אוכלים אותו.
השם העברי הגיע מהערבית. השם קשור לצורת העלה.
בישראל יש שישה מינים עיקריים: איטלקית, מצויה, סמורה, מדברית, מזרחית ומצרית.
פרחיה עמוקים וסגולים. הזיפים רכים, ולכן לא דוקר.
קטנה, נדירה. צבע הכותרת לבן-ורוד. גדלה בעיקר במדבר ובאזור ים המלח.
קטנה ועדינה, גובהה עד כ-30 ס"מ. היא נדירה בישראל.
צמח נמוך עם פרחים סגולים כהים. גדל בחוף ובאזורים ים-תיכונים.
יחידה ונפוצה מאוד. עלי הצמח ארוכים, והפרחים בדרך כלל צהבהבים או קרם.
יש לה שערות דוקרניות. הפרחים כחולים.
בתמונות מופיעים כמה מיני לשון-פר שונים, כמו לשון-פר מצויה ואיטלקית.
תגובות גולשים