דודא רפואי (שם מדעי: Mandragora autumnalis; שם נרדף: Mandragora officinarum) הוא צמח בר רב-שנתי צמוד קרקע ממשפחת הסולניים. הוא יוצר שושנת עלים רחבה בקוטר 40, 60 ס"מ, ובמרכזה פרחים סגולים. השורש עבה ומפותל, לעתים דמוי-אדם, ותואר לאורך ההיסטוריה כסמל פוריות. הזיהוי עם הדודאים במקרא נחשב לוודאי.
בישראל דודא רפואי מופיע כמין יחיד בסוגו. בעולם קיימת מחלוקת טקסונומית: יש השיטה המזהה שני מינים בסוג ויש שמחשיבה כמה שמות כנרדפים למין אחד. לכן מופיעים שני שמות מדעיים נרדפים. "officinarum" בלטינית מרמז על שימוש רפואי, ו"autumnalis" קשור בסתיו.
התפוצה טבעית ים-תיכונית: צפון אפריקה, חופי הים התיכון של אירופה, טורקיה, מערב איראן והמזרח התיכון כולל ישראל. בישראל הוא גדל בשדות, בבתות ובבתי גידול מעובדים באזורים הים תיכוניים. הופעתו בשטחים מועדת לעתים ללחץ רעייה גבוה, כיוון שהצאן והבקר אינם נוטים לאכול אותו בגלל ריחו ורעילותו.
הצמח חסר גבעול בולט. השורש השיפודי, העמוק עד כ~2 מטר, מאגר חומרי הזנה ומאפשר לבלוב ופריחה בחורף. עלי השושנה גדולים (20, 30 ס"מ) וקמלים באביב. הפרחים מופיעים כבר בדצמבר; הם דו-מיניים, בעלי כותרת דמוית פעמון סגולה (2, 3 ס"מ), ונפתחים בבוקר. האבקה נעשית בעיקר על ידי דבורי דבש.
הפירות עגולים, ירוקים בהתחלה והופכים צהובים או כתומים בבשלם במאי. הם ריחניים ודומים בצורתם לעגבנייה. הזרעים רבים ורעילים. כל חלקי הצמח מכילים אלקלואידים רעילים, ובעיקר אטרופין, סקופולאמין והיוסציאמין, שעלולים לגרום להזיות ולתסמיני הרעלה קשים. יש תיעוד של ילדים שהתערבו מהרעלה לאחר אכילת עלים או פירות לא מוכנים.
דודא רפואי מותאם לפריחה בחורף. המזון המאוחסן בשורש מאפשר לו לפרוח בזמן גשמי ולנצול את תקופות שמש מוגבלות. פרחיו נפתחים בבוקר ונסגרים בערב; שערות דוחות מים סביב הצוף מגנות עליו מגשם. צמח בוגר יכול לשאת עשרות פרחים בעונה, והפריחה נמשכת שבועיים-שלושה לצמח.
הפרח מראה פרוטוגיניה: הצלקת בשלה לפני האבקנים, מה שמעודד האבקה צולבת (מעטה של התאמה המונע עצמית מידית). מאוחר יותר קיימת אפשרות לא בעקבות מנגנון של אי-תאימות עצמית מאוחרת שמקטין הפריה עצמית סופית.
בתרבויות העתיקות השתמשו בדודא לרפואה, לכישוף, לשיקויי אהבה וכהרדמה. בספרות היוונית והרומית הוא מוזכר לעתים קרובות. יחד עם זאת, שימוש לא מבוקר עלול להוביל לאיבוד הכרה ואף למוות.
האלקלואידים בשורש משפיעים על מערכת העצבים ומשחררים שרירים חלקיים. הם מרחיבים אישונים ומגבירים פעימות לב. בגלל ההשפעות החזקות ותופעות הלוואי, השימוש הרפואי המודרני בדודא מוגבל.
הדודא מוזכר במספר פסוקים בתנ"ך, ובהם סצנת ראובן שמוצא דודאים בשדה (בראשית). תרגומים רבים מזהים את הדודאים עם Mandragora autumnalis. הצמח נזכר גם כמשחרר ריח נעים, ונמצאו אזכורים ושימושים עתיקים גם במצרים.
דודא רפואי (שם מדעי: Mandragora autumnalis) הוא צמח בר שמצמיח עלים סביב שורש עבה. הצמח רב-שנתי (חי כמה שנים) וצמוד לאדמה.
לצמח שושנת עלים רחבה. בשורש יש צורה מפותלת ולעתים דומה לאדם. פרחים סגולים נפתחים בחורף, בדרך כלל בדצמבר. הפרי דומה לעגבנייה, ירוק בהתחלה והופך לצהוב או כתום כשהוא בשלה במאי. הפרי ריחני.
הצמח רעיל. כל חלקיו מכילים רעלים חזקים בשם אטרופין, סקופולאמין והיוסציאמין (חומרים שמשפיעים על המוח והגוף). הזרעים והעלים מסוכנים. ילדים שאכלו עלים חלו קשה.
הצמח גדל במדינות סביב הים התיכון. בישראל הוא נמצא בשדות ובבתות באזורים הים תיכוניים.
השורש השמירה אוכל מאפשר לצמח לפרוח בחורף. הפרחים נפתחים בבוקר ונסגרים בערב. דבורים עוזרות להעביר אבקה מהפרח לפרח.
בעבר חשבו ששורש הדודא עוזר בפוריות. הדודא מוזכר גם בתנ"ך ובספרות עתיקה. אנשים השתמשו בו לרפואה וכשיקוי, אך הוא מסוכן ושימוש לא נכון פוגע.
תגובות גולשים