«לתפוס את השמים» היא סדרת דרמה ישראלית על משפחה חילונית בתל אביב. האב, רוני, עובר חזרה בתשובה, כלומר מתחיל לשמור מצוות ודת. הסדרה שודרה במסגרת שידורי קשת בערוץ 2 בעונות של 2000 ו-2005. היא מבוססת על הספר "מאה תפוחים חדשים (כולל מ.ע.מ.)" מאת אורה מורג. הדיאלוג נכתב על ידי שלמה משיח והבמאי הוא רוני ניניו. שיר הפתיחה, "פעם בחיים", בוצע על ידי אפרת גוש. העונה הראשונה קיבלה רייטינג ממוצע של 20%. בדצמבר 2013 נמכרו זכויות להפקה אמריקאית.
נורית (קלינאית תקשורת, אישה שעוזרת לאחרים לדבר טוב יותר) מגלה את בעלה רוני מתפלל בשחרית ושונה משמעותית. היא מנסה להסתגל: נכנסת למקווה (אמבטיה מיוחדת לטהרה) ושוחה בים כדי לשמור על חיי הזוגיות לפי ההלכה (חוקי דת). רוני מרחיק את המשפחה, מסלק את כלב המשפחה ויוצא לעבוד ברדיו פיראטי חרדי בירושלים. המתח בין בני הזוג גדל ונורית מבקשת מרוני שיעזוב את הבית. העונה מסתיימת בשאלה אם יתגרשו.
בשנה השנייה הם מנותקים אך לא גרושים. נורית מנהלת רומן ומגדלת את הילדים בתל אביב. רוני ממשיך לשדר ברדיו ועובר להתגורר בירושלים ובסופו של דבר ברדיו בהתנחלות. מתפתח ויכוח סביב גיוסו לצבא של הבן עודד; רוני דווקא תומך בגיוס. רוני מתחבר לדמות בשם הדס בתנאים של ההתנחלות. העונה מציגה ויכוחים אידאולוגיים והשפעות חברתיות ופוליטיות. גם בסוף העונה לא ברור מה קורה לקשר שלהם.
העונה הראשונה זכתה בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים (2000) ובפרס סדרת הדרמה של האקדמיה לטלוויזיה. בעונה השנייה זכתה אורלי זילברשץ-בנאי בפרס השחקנית הטובה ביותר, ועדו דולב זכה בקטגוריית העיצוב האמנותי (2005).
"לתפוס את השמים" היא סדרה על משפחה בתל אביב. האב רוני מתחיל לשמור דת. חזרה בתשובה זה כשאדם מתחיל לשמור מצוות. נורית, שהוא אשתו, מנסה להסתגל.
נורית עובדת כקלינאית תקשורת. קלינאית תקשורת היא מי שעוזרת לאנשים לדבר טוב. כשהיא מגלה את רוני מתפלל, המשפחה משתנה. נורית נכנסת למקווה. מקווה הוא אמבטיה מיוחדת לטהרה. רוני עובד ברדיו, מרחיק את הכלב ומתרחק מהמשפחה. בסוף העונה הם מתלבטים לגבי הגירושין.
הם לא גרושים אך נפרדים. נורית מגדלת את הילדים בתל אביב. רוני משדר ברדיו ועובר להתגורר במקום אחר. הבן עודד מתגייס לצבא. בעונה זו יש הרבה ויכוחים על דעות שונות בחברה. גם כאן לא ברור אם הם יישארו ביחד.
הסדרה קיבלה פרסים חשובים, בין היתר בפסטיבל ירושלים ובפרסי האקדמיה לטלוויזיה.
תגובות גולשים