מארי דה רבוטין-שנטל, המרקיזה מסבינייה (5 בפברואר 1626, 18 באפריל 1696), הייתה אצילה צרפתית שזכתה לתהילה בזכות מכתביה המלאים תצפיות ורגש.
נולדה בפריז והתייתמה בגיל שבע. היא ירשה הון וקיבלה חינוך מסודר תחת אפוטרופותו של דודה. בגיל 18 נישאה להנרי, המרקיז של סבינייה (תואר אצולה), ובגיל 25 נותרה אלמנה לאחר שבעלה נהרג בדו-קרב (קרב בין שני אנשים) ב-1651. היא שמרה על תוארו ורכושו, כולל בית כפרי בברטאן.
לא נישאה שוב. דאגה לחינוכם של בנה ובתּה. בתה פרנסואז נישאה לדוכס של גריניאן ונעקרה לפרובאנס ב-1671; ההפרדה הזו הכאיבה לה מאוד, והיא שוחחה עמוּ כמעט כל יום במכתבים.
היא הייתה דמות בחיי החברה והחוגים הספרותיים של פריז. ידידיה כללו את דודה הסופר רוז'ה דה ביסי-ראביטן ואת ניקולה פוקה, שר האוצר שנאסר בעקבות האשמות בשחיתות. מאדאם דה סבינייה עסקה בקריאה רחבה של קלאסיקות וכתבים עכשוויים, והשתתפה בשיח הספרותי של זמנה.
בשנותיה המאוחרות חלתה בדלקת מפרקים. ב-1694 נסעה לביקור אצל בתה ולא שבה. מתה בשנת 1696 בשאטו גריניאן (שאטו = טירה) בפרובאנס.
יותר מ-15,000 ממכתביה שרדו. רובם נכתבו לבתה, לעתים יום-יום, והם מספקים תמונה חיה של החיים בפריז ובכפר. המכתבים חושפים גם את אישיותה, חום, חוש הומור, ורגישות לסבלם של העניים ולמחדלי החברה. היא תיארה בפרטים משפטים ציבוריים, ובראשם משפטו של ניקולה פוקה; היא ניסתה לסייע לו אך בסופו של דבר הוא נשפט למאסר עולם.
מכתביה הועתקו ונקראו בחוגים כבר בחייה, אם כי היא סירבה לפרסם אותם רשמית. שלושים שנה לאחר מותה פורסמו המכתבים (1726). לפי המתעד ניר רצ'קובסקי, רבים מהכתבי יד המקוריים נשרפו, ומה שנשאר הם העתקים נאמנים במידה שונה.
מארי דה רבוטין-שנטל נולדה בפריז ב-1626 ונפטרה ב-1696. היא הייתה מרקיזה. מרקיזה זה תואר אצולה.
כשהייתה צעירה היא התייתמה וקיבלה חינוך טוב. בגיל 18 היא נישאה להנרי ממחוז ברטאן. כשהייתה בת 25 בעלה נהרג בדו-קרב. דו-קרב זהו קרב בין שני אנשים. מאז היא לא נישאה שוב.
לה היו ילדים. בתה פרנסואז נישאה ועברה לגור בשאטו גדול בפרובאנס. שאטו זהו טירה. מאדאם דה סבינייה כתבבה אל בתה כל יום ולעתים פעמיים ביום. המכתבים האלה היו הדבר שגרם לה אושר.
נשארו יותר מ-15,000 מכתבים שלה. היא כתבה על החיים בפריז ובכפר. המכתבים מראים שהיא דואגת לעניים ושונאת עוולות. היא כתבה גם על האיש שנקרא ניקולה פוקה. הוא היה שר חשוב שהאשימו אותו בשחיתות, והיא ניסתה לעזור לו.
המכתבים נקראו הרבה בחוגים. היא לא רצתה לפרסם אותם בחייה, אבל אחרי מותה פרסמו אותם ב-1726. היא חלתה בדלקת מפרקים ונפטרה בשאטו גריניאן ב-1696.
תגובות גולשים