מאובן מעבר

מאובני מעבר הם שרידים מאובנים שמראים תכונות של שתי קבוצות קרובות, ומעידים על מעבר אבולוציוני. מונח עממי מקושר אליהם הוא "החוליה החסרה".

צ'ארלס דרווין חזה במאה ה-19 שיש לשכבה הגאולוגית מאובנים של צורות ביניים. הוא הסביר שחסרונם החלקי נובע מהיות מאובנים נדירים. זמן קצר אחרי פרסום "מוצא המינים" נמצא הארכאופטריקס (Archaeopteryx), דוגמה מפורסמת לצורת ביניים בין דינוזאורים לעופות.

מאז התגלו מאובני מעבר רבים נוספים בין קבוצות שונות, לדוגמה בין דגים ודו-חיים, בין זוחלים ליונקים, בין פרימטים לאנשים ולבין יונקים יבשתיים ולווייתנאים.

החולייתנים בעלי ארבע רגליים (טטראפודות) התפתחו מדגים בעלי סנפירים בשרניים (fleshy fins) בסוף תקופת הדבון, לפני כ-365 מיליון שנה. סנפירים אלה היו שריריים וניתן לראות בהם את המקור לרגליים. דו-חיים ראשונים הראו גלגול דמוי דג ושימרו זימים בשלב הצעיר, זאת לצד ריאות ברבגיל.

שרשרת מיני ביניים התגלתה לאורך השנים. דוגמאות חשובות הן Eusthenopteron (דג קדום), Tiktaalik (צורת ביניים חשובה עם מאפיינים של דג ושל טטראפוד), Acanthostega ו-Ichthyostega (דו-חיים קדמונים).

השינוי התרחש בין היורה לקרטיקון, לפני כ-160, 90 מיליון שנה. תומאס הקסלי הציע שצורת העופות התפתחה מהדינוזאורים; כיום תמיכה זו מקובלת. במחוז ליאונינג שבסין נמצאו דינוזאורים רבים עם רישומי נוצות, שמראים שנוצות היו נפוצות בקבוצת התרופודים (טורפים הולכי על שתי רגליים).

נוצות הופיעו קודם בתפקידי בידוד ושזירה חברתית, ורק מאוחר יותר שימשו לתעופה. מינים כמו Microraptor הראו נוצות גם על הרגליים, והדגימו שהאבולוציה של התעופה היתה מסועפת ורבת-ניסיונות.

שינויים אנטומיים חשובים לקראת העופות כוללים התאחות עצמות מסוימות, התקצרות זנב, העלמות הטפרים ולעתים איבוד שיניים, וכן הופעת נוצות תעופה ארוכות ואסימטריות על הזרוע.

יונקים התפתחו מקבוצות זוחלים סינאפסידיים (Synapsida). המונח "סינאפסיד" מתייחס לפתח בגולגולת מאחורי העין, אשר קשור לשדרוג שרירי הלעיסה. תהליך זה ארך מאות מיליוני שנים, מהקרבון והפרם ועד ליונקים המוכרים לנו.

ענפים כמו פליקוזאורים ותרפסידים הופיעו מוקדם. קבוצה בשם צינודונטים (Cynodontia) כללה צינודונטים "אמיתיים" שממנו כנראה צמחו היונקים. בתקופת היורה והקרטיקון היו יונקים ראשונים רבים ומגוונים, שמילאו נישות שונות כמו טורפים קטנים ומכרסמים.

לווייתנאים הם יונקים היונקים, נושמים אוויר ומניקים ולדות. עצמות אגן ורגליים אחוריות מנוונות מצביעות על מוצא יבשתי שלהם. ריצוף גנטי ונתוני מאובנים מראים שהם קרובים לפרסתנים, במיוחד להיפופוטמים. מאובנים מהאאוקן מראים שלבים בהסתגלות למים.

יש שרשרת מאובנים המלמדת על התפתחות הסוס מהצורה הקדומה לצורתו המודרנית.

הערה: שמות מדעיים רבים מוזכרים במקור. כאן נבחרו הדוגמאות המשמעותיות ביותר להמחשה של המעברים האבולוציוניים.

מאובן מעבר הוא עצם או עצם של חיה שמראה תכונות משתי קבוצות קרובות. זה עוזר לראות איך יצורים השתנו עם הזמן.

דרווין חזה שנמצאו יצורים ביניים בקרקע. אחרי כן גילו את הארכאופטריקס. הוא דומה גם לדינוזאור וגם לעוף.

לפני כ-365 מיליון שנה דגים בעלי סנפירים בשרניים (סנפירים גדולים ושריריים) התחילו לצאת ליבשה. הם התפתחו לרגליים. דוגמאות חשובות: Tiktaalik ו-Acanthostega. דו-חיים צעירים נשארו לפעמים עם זימים.

חלק מהדינוזאורים היו מנוצים. נוצות ראשיתן שימשו לחימום ולתצוגה. אחרי כן התקיימה תעופה אצל כמה מינים. Microraptor היה בעל נוצות גם על הרגליים.

יונקים קדמונים צמחו מזוחלים מיוחדים שנקראים סינאפסידים. לסינאפסידים היה פתח בגולגולת מאחורי העין. מאובנים מראים שינויים איטיים עד להופעת יונקים קטנים בימי היורה.

לווייתנים הם היום יונקים ימיים. מאובנים מהאאוקן מראים שהאבות שלהם חיו על היבשה ואחר כך התאמנו למים. הם קרובים לגנ משבט הפרסתנים.

יש הרבה דוגמאות של יצורים שמקשרים קבוצות שונות. מאובנים כאלה עוזרים להבין איך החיים השתנו במשך מיליוני שנים.