מחנה הריכוז מאוטהאוזן הוקם ב-1938 ליד העיירה מאוטהאוזן, כ-20 ק"מ ממזרח ללינץ. בהמשך הוא התרחב ויצר קומפלקס גדול בשם מאוטהאוזן-גוזן, שכלל מחנה ראשי ורשת מחנות חוץ. המחנה שימש לכליאת מתנגדי הנאציזם וקבוצות שנחשבו "לא רצויות".
האתר נבחר בגלל מחצבת גרניט ושבילי תחבורה. החברה הגרמנית DEST הנהלה את הבנייה והרווחים מן המחצבה שולבו בתוכניות בנייה נאציות. בשלב הראשון שימש המקום גם כאסיריון לפושעים; ב-1939 הוסב למחנה עבודה בכפייה.
במהלך המלחמה נבנו מחנות חוץ רבים (באופן רשמי: Außenlager, מחנות חיצוניים) בכל אוסטריה כדי לספק כוח עבודה לתעשייה ולמחצבות. קומפלקס גוזן הורחב ל־Gusen I, II ו־III, ולחלק מהמקומות הוקמו מפעלים תת-קרקעיים לביטחון מפני הפצצות. חברות תעשייה רבות השתמשו בכוח העבודה הכפוי בתשלום נמוך או ללא תשלום, ורווחי המערכת היו גבוהים.
הושמו במחנה פוליטיקאים, אינטלקטואלים, פולנים, ספרדים רפובליקנים, הומוסקסואלים, צוענים ועוד. החל מ-1944 הועברו אליו גם יהודים רבים, בין היתר מהונגריה ומהולנד, וכן משלוחים מאושוויץ.
האיסור על תנאי המחיה והעבודה היה קשה במיוחד. אסירים עבדו במחצבות הגרניט, בסלילת דרכים, בבניין מנהרות תת-קרקעיות ובמפעלים. רבים מתו מעייפות, רעב ומחלות.
הקאפואים, אסירים שאולצו לפקח על אחרים, זכו לעתים להטבות יחסיות. הרעבה והעבודה הקשה שימשו גם כאמצעי להשמדה. המונח "השמדה באמצעות עבודה" (Vernichtung durch Arbeit) מתאר את המדיניות הזו: עבודה עד מות העובד.
במחנה הופעלו גם אמצעים ישירים להריגה. בתחילה השתמשו במשאיות גז ניידות. בשנת 1941 הוקם תא גז קבוע שיכול היה להמית עד מאות אנשים בבת אחת.
בחודשים האחרונים של המלחמה היו ניסיונות חיסול ופינוי אסירים, צעדות מוות והעברה למנהרות תת-קרקעיות. ב־5, 6 במאי 1945 שחררו כוחות אמריקאים את קומפלקס המחנות. חלק מאנשי האס־אס נמלטו, וחלקם נתפסו או נורו בידי אסירים.
הערכת מספר הנרצחים בקומפלקס משתנה מאוד בין מקורות. ההערכות עומדות על בין כ־120 אלף ל־320 אלף הרוגים, מתוכם כמה עשרות אלפי יהודים. חלק גדול ממקרי המוות נגרם מעבודת כפייה, רעב, מחלות והרג שיטתי.
לאחר המלחמה נעשה שימוש חלקי באתר על ידי הסובייטים. המנהרות נחרבו ולבסוף המקום הועבר לרשויות האוסטריות. האתר הוכרז אתר מורשת לאומי, וב-1975 נפתח מוזיאון מאוטהאוזן. מתקיימים טקסי זיכרון ופעילות להנצחת העבר.
האירועים במחנה עוררו יצירות ספרותיות ומוזיקליות. יצירות אמנות וסרטים תיעדו סיפורים של ניצולים, ובהם תיעוד צילום שנגנב על ידי אסירים שהתעדו את הזוועות כדי לשמור ראיות.
מאוטהאוזן הוא מחנה ריכוז (מקום שבו אנשים נכלאו בכוח) שהוקם ב-1938 באוסטריה. בהמשך נבנו לידו מחנות נוספים שנקראו גוזן.
המקום נבחר בגלל שיש שם מחצבת אבן גדולה. הנאצים רצו שהאסירים יעבדו בה ויצליחו להרוויח כסף.
נכלאו שם אנשים שונים: מתנגדי המשטר, פולנים, ספרדים, יהודים וקבוצות נוספות. הרבה ילדים ואנשים צעירים הובאו למחנה בסוף המלחמה.
האסירים עבדו בעבודות קשות, לפעמים במכרות ובמנהרות. הם קיבלו מעט אוכל והיו חולים. הרבה אנשים מתו מעייפות, מרעב וממחלות.
בנוסף לעבודה הקשה היו שיטות הרג שונות. בתחילה השתמשו במשאיות גז. אחר כך הוקם תא גז קבוע. המצב היה קשה ופוגע באנשים.
במאי 1945 הגיעו חיילים אמריקאים ושחררו את המחנה. לאחר המלחמה הפך המקום לאתר זיכרון. ב-1975 נפתח שם מוזיאון להנצחה.
במאוטהאוזן מתו הרבה אנשים. חשוב לדעת את הסיפור כדי לכבד את הזכרון ולמנוע זוועות כאלה בעתיד.
תגובות גולשים