מחנה עבודה (בגרמנית: Arbeitslager) הוא מתקן כליאה שבו הנאצים ניצלו בכפייה אסירים למטרות עבודה, ולעיתים גם רצחו אותם באמצעות העבודה. בתקופת השואה ובמהלך מלחמת העולם השנייה הקימו הנאצים ובעלות בריתם מחנות עבודה ברחבי אירופה. במחנות אלו עבדו האסירים בייצור כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, כריית מחצבים, חטיבת עצים וסלילת כבישים.
במחנות נכלאו קהילות רבות: יהודים, צוענים, אזרחים שהתנגדו למשטר, הומוסקסואלים ושבויי מלחמה. היהודים קיבלו את היחס הקשה ביותר ומהווים את רוב האסירים. עבודות הכפייה החלו כבר ב-1939. צו גיוס כפה עבודה על גברים יהודים בגילאים 12, 60. היודנראט (מועצת הקהילה היהודית) שותף בחלק מגיוסי העובדים, ולעיתים המשטרה עשתה פשיטות.
מאמצע 1942 בוצעו סלקציות במהלך פינוי גטאות. אלה שנבחרו לעבודה שרדו את האקציות (המעצרים ההמוניים). נשים היו מיעוט במחנות והוחזקו בנפרד. לילדים ותינוקות בדרך כלל לא היה סיכוי לשרוד; ברוב המקרים היו נרצחים.
חלק ממחנות הריכוז והשמדה שימשו גם כמחנות עבודה. אושוויץ החל כמחנה עבודה ושונה מאוחר יותר למחנה השמדה. על שער אושוויץ נכתבה הכתובת הידועה "העבודה משחררת". באותם מחנות נטלו גם חברות פרטיות חלק, כמו Siemens, ועבדו איתן בסביבה שדחפה לניצול כלכלי.
עקרון של "השמדה באמצעות עבודה" הופעל במקרים רבים: אסירים שחלו או שלא יכלו לעבוד נהרגו. תנאי המעצר היו קשים מאוד: רעב, מחלות, היעדר היגיינה, עבודה מפרכת, צפיפות ותנאי מחיה מזוהים. תמותה גבוהה ושחיקה פיזית ונפשית היו מנת חלקם של רבים.
חלק מהמחנות נבנו כחלק ממדיניות ההשמדה הכוללת, וחלקם שירתו גם מטרות צבאיות ותעשייתיות. בסופו של דבר, עם התקדמות כוחות בעלות הברית, נחשפו המחנות והזוועות שהתרחשו בהם.
מחנה עבודה הוא מקום שבו אסירים נצטוו לעבוד בכוח. הנאצים הקימו מחנות כאלה בזמן מלחמת העולם השנייה. שם עבדו אנשים קשה בלי מספיק אוכל ומים.
במחנות נכלאו יהודים, צוענים, שבויי מלחמה ועוד. היהודים סבלו במיוחד. ילדים ותינוקות כמעט לא שרדו ברוב המחנות. נשים היו שם פחות ממספר הגברים.
אושוויץ התחיל כברובה כמחנה עבודה. אחר כך הוא הפך למחנה השמדה. על השער נרשמה המילים "העבודה משחררת". גם חברות גדולות השתמשו בעובדים מהמחנות.
התנאים היו קשים מאוד: רעב, חולי, צפיפות וחוסר ניקיון. כשהכוחות של בעלות הברית הגיעו, חשפו את המחנות ואת מה שקרה בהם.
תגובות גולשים