מאחז

מאחז (התנחלות בלתי מאושרת) הוא יישוב שהוקם ללא החלטת ממשלה וללא תוכנית בניין עיר, ולכן הבנייה בו נחשבת לא חוקית. מבחינת המשפט הבין-לאומי מעמד המאחזים זהה למעמדן של שאר ההתנחלויות: לא חוקי. לפי החוק הישראלי רוב המאחזים מוגדרים כבלתי-חוקיים, אך קיימות טענות של תומכים שזרועות המדינה סייעו בהקמתם. נכון ל-2025 חוקיותם לא הוסדרה באופן מלא.

בעבר כונו המאחזים גם "גבעות". ההבחנה שנוצרה בעשור השני של המאה ה-21 מפרידה בין "מאחז", יישוב שמאורגן בדרך-כלל עם מוסדות מקומיים, לבין "גבעה", מקום קטן של יחידים או נוער ללא מוסדות. "נוער הגבעות" הם בדרך-כלל צעירים שהתיישבו בקבוצות קטנות.

הקמת המאחזים קשורה לשורשי ההתנחלות שלאחר 1967. חלק מהיישובים הראשונים הוקמו על ידי עלייה לשטח ולחץ פוליטי עד לאישור הממשלה. אחרי 1977 נרשם גל התרחבות והוקמו יישובים רבים בשומרון. לקראת שנות ה-90 וממנה, הממשלה הגבילה הקמה חדשה של יישובים, ואז הוקמו מאחזים רבים שלא קיבלו אישור מקדים. בתקופות של מתיחות או מלחמה נוצרו מאחזים נוספים; חלקם הוקמו בשטחים שמסומנים כ-חלק C ו-B של ההסכמות, ולעיתים גרמו לעקירה של תושבים פלסטינים.

מספר המאחזים שנרשמו משתנה לפי הגורם המדווח: לדוגמה ב-2020 מספרים נעים בין כ-70 ל-124. בשנים 1996, 2005 נבנו כ-100 מאחזים, ובשנים 2012, 2019 הוקמו כ-31 נוספים. אחת המטרות היתה ליצור רצפים התיישבותיים ולחבר יישובים מבודדים באמצעות דרכים ומעברים.

היו ניסיונות להסדיר בחקיקה חלק מהמאחזים. הממשלה והגורמים המשפטיים עמדו במרכז הדיון. לאורך השנים הוצעו פתרונות כמו הכרה ממשלתית, העתקה או פינוי של מאחזים שנבנו אחרי מועד מסוים. חלק מהמאמצים כללו חיבור מאחזים לתשתיות המדינה והקצאת תקציבים.

פינו מאחזים בולטים במקרים שונים. ב-2005 פונו יישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות. ב-2006 פונתה עמונה, בפינוי זה דווחו מאות פצועים מהצדדים המעורבים. מאחזים נוספים שפונו או פונו חלקית כללו את מגרון (2012), עמונה שנייה (2017) ונתיב האבות (פינוי חלקי ב-2018).

מאחזים מוקמים בדרך כלל על ידי גרעין מייסד של משפחות או צעירים, לעיתים בסיוע יישוב סמוך. בהקמה עושים יישור קרקע, מביאים מבנים זמניים, גנרטור ומכלי מים, וסוללים דרכים. שירותים אזרחיים ניתנים לעיתים דרך יישובים סמוכים, והגנה ביטחונית מסופקת על ידי צה"ל. בחלק מהמאחזים עוסקים בחקלאות: צאן, חקלאות פרי, עופות ודבורים. מבני מגורים רבים הם קרוואנים, צריפים או מבנים זמניים.

מחקרים בקרב מתיישבי הגבעות מצביעים על מניעים דתיים-לאומיים חזקים. רבים מייחסים חשיבות ליישוב הארץ ולהתנהלות על פי ערכים דתיים. חלק מהמתיישבים הביעו תמיכה בהתנגדות לפינוי ומיעוטים הביעו הסתייגות משירות צבאי רגיל. קיימת שונות גדולה בעמדות וברמות הדתיות בתוך הקהילות.

מאחזים הוקמו ללא היתרים רשמיים ולכן עומדים מול בעיות חוקיות, כולל סוגיות בעלות קרקע. היו דו"חות ומחאות ציבוריות, וכן חקיקה שנועדה להסדיר חלק מהמאחזים. חוק ההסדרה שנחקק נבחן בבית המשפט העליון ובוטל ב-2020, והנושא נמשך בדיונים משפטיים ואדמיניסטרטיביים. בית המשפט העליון נתן פסיקות שגרמו לשינויים בהליכי ההסדרה ובפינוי מאחזים.

דו"ח ששון (2004) בדק הקמה של מאחזים בלתי מורשים והמליץ על צעדים משפטיים ואכיפה. דו"ח לוי (2012) בחן את נושא הבנייה ביהודה ושומרון ואת המנגנונים החוקיים סביבו.

ב-2007 הוקמה ועדת שרים לטיפול בנושא. הוועדה קבעה נהלים חדשים והמליצה על צעדים לאכיפת החוק נגד בנייה בלתי חוקית. המדיניות השתנתה פעמים רבות בהתאם לממשלה וללחצים הפוליטיים.

חוק ההסדרה נועד להסדיר התיישבות שנבנתה בתום לב ולפתור בעיות בעלות. בג"ץ בדק את החוק והורה על עצירת יישומו בתחילה, וב-2020 ביטל אותו בטענה לפגיעה בזכויות פלסטינים. הוויכוח המשפטי על התקנות והפסיקות נמשך והביא לפסיקות נוספות בהמשך.

בכנסת הועלו הצעות שונות, חלקן קוראות לפינוי וחלקן להרחבה או להסדרה חוקית. הדיונים הפוליטיים והמשפטיים נמשכים לאורך השנים.

באפריל 2024 הודיעה הממשלה על הכשרת 68 מאחזים ביוזמת שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוחלט להקצות תקציבים ומעטפת שירותים שווים לאלה של יישובים רגילים, במטרה גם למנוע פינוי עתידי.

נחקרו מקרים של ארגון ומעקב שמטרתם למנוע פינויי מאחזים. בתחילת 2012 הוגשו כתבי אישום נגד אנשים שמפעילים מערכת מעקב כזו, ובמסמכים הוזכרו קשרים פוליטיים.

מאחז הוא יישוב שבנו אנשים בלי אישור ממשלה. המילה "מאחז" פירושה מקום שנבנה בלי תוכנית בניין עיר. לפי החוק הבינלאומי והרבה מדינות, מאחזים אינם חוקיים.

לפעמים קוראים ל"גבעה" מקום קטן שבו חיים כמה צעירים. "נוער הגבעות" הם צעירים שלקחו חלק בהקמה.

מאחזים הופיעו אחרי מלחמת ששת הימים. קבוצות אנשים הקימו יישובים ולחצו עד שהמדינה אישרה חלק מהם. אחרי עליית הימין ב-1977 נבנו יישובים רבים. כשלא היו אישורים ממשלתיים, הוקמו מאחזים חדשים.

יש דעות שונות על כמה מאחזים יש. ארגונים שונים נותנים מספרים שונים. חלקם הוקמו כדי לחבר יישובים או לשמור על דרכים.

כמה ממשלות ניסו להסדיר חלק מהמאחזים. להסדרה אפשר לכלול חיבור לחשמל, מים ומוסדות כמו בתי ספר.

יש מקרים שבהם פינו מאחזים. ב-2005 פונו יישובים בגוש קטיף. עמונה פונתה ב-2006 ובשנית ב-2017. גם מאחזים אחרים פונו לפעמים.

במאחזים חיים משפחות וצעירים. הם בונים קרוואנים ובתים זמניים. רבים עוסקים בחקלאות: צאן, עצי פרי ודבורים. שירותים כמו חשמל ומים מתקבלים לעיתים מיישובים קרובים. צה"ל נותן אבטחה.

אנשים במאחזים פועלים לעתים מתוך אמונה דתית ולאומית. יש ביניהם מי שעבורו חשוב במיוחד היישוב בארץ ועליית הארץ.

ב-2024 הוחלט להכין 68 מאחזים, לתת להם תקציבים ושירותים כמו לכל יישוב אחר.

נתקנו מקרים שבהם קבוצות עקבו אחרי פעילות צבאית כדי למנוע פינויי מאחזים. על כך הוגשו כתבי אישום.