מאיר וילנר

מאיר וילנר (נולד דב-בר/דב-בער קובנר; 23.10.1918, 5.6.2003) היה פוליטיקאי ישראלי יליד וילנה. היה מחתמי מגילת העצמאות והאדם הצעיר ביותר שחתם עליה. לשם "מאיר" היה שם מחתרת; שם המשפחה "וילנר" נבחר לזכר יהודי וילנה שנרצחו בשואה.


וילנר נולד בוילנה ולמד בגימנסיה עברית. הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועסק בפעילות ארגונית. עלה לארץ ב-1938 ללימודי היסטוריה באוניברסיטה העברית, שם ארגן חוגים קומוניסטים (קומוניסטי = רעיון פוליטי שמדבר על שוויון ושיתוף כלכלי).

ב-1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, וב-1943 שימש כמזכירות בסניף ירושלים. מ-1948 היה חבר הוועד המרכזי של מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) וכיהן בתפקידים מרכזיים.

ב-1948 היה חבר מועצת העם וחבר מועצת המדינה הזמנית; נבחר לכנסת ב-1949 מטעם מק"י. לאורך שנותיו בכנסת היה דמות שנויה במחלוקת. בגין התבטאויות תקיפות נגד מדיניות ממשלתית וביקורות על ארצות זרות הוא עורר תגובות חריפות. התנגד לחוק נכסי נפקדים וכינה אותו "חוק גזל".

ב-1956 יחד עם תופיק טובי חשף את טבח כפר קאסם. ב-1965, בעקבות פילוג במק"י, הקים עם תופיק טובי את רק"ח, הזרם הפרו-סובייטי, ושימש כמזכ"ל.

וילנר התנגד למלחמת ששת הימים וקרא לסגת מהשטחים הכבושים. ב-15.10.1967 נדקר ברחוב הירקון בתל אביב על ידי מתנגד פוליטי, נפגע קשה והחלים רק חלקית במשך שנים.

ב-1976 היה מעורב בקיום השביתה הכללית שהובילה ליום האדמה. לאחר הקמת חד"ש ב-1977 כיהן כיו"ר הראשון שלה. הצביע נגד אישור הסכמי קמפ דייוויד עם מצרים. ב-1977 קיבל עיטור הידידות בין העמים, וב-1989 קיבל עיטור מהפכת אוקטובר.

ב-1982 הגיש הצעת אי-אמון בעקבות פתיחת מבצע לבנון. באותו שנה השתתף בהלוויית ברז'נייב ונפגש עם יאסר ערפאת.

בסוף 1989 הוחלט על רוטציה בכנסת. וילנר התפטר ב-10.1.1990 לאחר כ-41 שנות כנסת, אך המשיך להוביל את מפלגתו. לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים הביע ביקורת על המשטרים הטוטליטריים שהופיעו שם.

ב-5.6.2003 נפטר, היה האחרון שנותר בחיים בין חותמי מגילת העצמאות. על שמו רחוב בשפרעם; בנו מיכה פעיל בפורום הקומוניסטי הישראלי.


כתב מאמרים, חוברות ופרסומים פוליטיים שונים במהלך עשרות שנות פעילותו.

מאיר וילנר (דב-בר קובנר). נולד ב-1918 בוילנה. נפטר ב-2003. הוא היה פוליטיקאי ישראלי. הוא חתם על מגילת העצמאות. הוא היה החותם הצעיר ביותר.


כשהיה צעיר הצטרף לתנועת נוער. עלה לארץ ב-1938 ללמוד היסטוריה. שם ארגן קבוצות רעיוניות שקראו לעצמן קומוניסטים. קומוניסטים, אנשים שרוצים שוויון חלקי וכלכלה משותפת.

ב-1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. ב-1948 היה חבר במועצה הזמנית וחתם על הכרזת העצמאות. אחר כך נבחר לכנסת, הכנסת היא בית המחוקקים של ישראל.

בשנות ה-50 וה-60 נלחם בממשלות על נושאים חברתיים ופוליטיים. ב-1956 חשף יחד עם חברו את מה שקרה בכפר קאסם. ב-1965 היתה פיצול במפלגה והוא הקים יחד עם אחרים מפלגה חדשה בשם רק"ח.

ב-1967 אחרי המלחמה הוא קרא שישראל תסיג את כוחותיה מהשטחים. באותו שנה נדקר ברחוב בתל אביב. הוא נפצע קשה והחלים לאט.

ב-1976 לקח חלק בארגון שביתה שגרמה ליום האדמה. ב-1977 נהיה יו"ר של מפלגה חדשה בשם חד"ש. הוא גם קיבל פרסים ממדינות זרות בשנים אלה.

ב-1990 פרש מהכנסת אחרי כ-41 שנה. המשיך לפעול פוליטית. ב-2003 נפטר. יש רחוב על שמו בשפרעם. בנו מיכה פעיל פוליטית.


פרסם מאמרים וחוברות בנושאים פוליטיים.