מאיר שפירא

יהודה מאיר שפירא (מהר"ם שפירא; 3.3.1887, 27.10.1933) היה מנהיג רוחני מרכזי בפולין. הוא כיהן כנשיא אגודת ישראל בפולין, היה חבר הסֵיים הפולני בין 1922 ל־1927, ייסד ועמד בראש ישיבת חכמי לובלין והיה היוזם של המיזם "הדף היומי" (תוכנית ללמוד דף אחד בתלמוד בכל יום).

נולד בסוצ'אבה שבבוקובינה. למד אצל רבנים בולטים וקיבל סמיכה לרבנות בגיל צעיר. נשא לאישה את מלכה טויבה ועבר לטרנופול, שם ייסד אגודה בשם "תפארת הדת" לשיפור ענייני הדת בעיר.

בשנת 1910 התמנה לרב בגלינה. העיר הייתה מושפעת מתנועת ההשכלה, והוא פעל לחיזוק החיים הדתיים. בתפקידו דאג לתיקון מקוואות מים לטבילה (מקום רחצה טקסי), לתיקון חוטי עירוב (כללים שמאפשרים נשיאת חפצים בשבת) ולהקמת בית תלמוד תורה. שם גם יסד ישיבה לבחורים מצטיינים ולימד על הצורך בשילוב מקצועות ועבודה לצד לימודי הקודש.

ב־1920 עבר לסאנוק ותקן בה כשלים בכשרות, שחיטה, מקוואות ועירובים. הקים תלמוד תורה "בני תורה" שבו למדו כ־250 ילדים והעביר אליה את ישיבתו מגלינה. אחרי שלוש שנות כהונה השאיר קהילה מאורגנת וטובה.

ב־1922 נבחר לסֵיים כנציג אגודת ישראל וכיהן עד 1927. כן שימש כנשיא אגודת ישראל בפולין והשתתף בוועדה שמאשרת מינויי רבנים ברחבי המדינה.

ב־21 באוגוסט 1923, בכנס אגודת ישראל בוינה, הציג את רעיון "הדף היומי", תוכנית ללמוד דף אחד בתלמוד בכל יום, כך כל היהדות תלמד יחדיו. המחזור הראשון החל בליל ראש השנה תרפ"ד (1924). בתחילה רבים הססו, עד קריאתו של האדמו"ר מגור להצטרף. מאז התפשטה התוכנית ברחבי הקהילות.

ב־1924 מונה לרב פיוטרקוב. שם פרסם את שו"תו "אור המאיר" וקובץ תורני בשם "אשכול". בעת ביקור בלובלין ראה מגרש ולקח על עצמו להקים שם ישיבה גדולה. בעל הקרקע, ר' שמואל אייכנבוים, נתן את המגרש במתנה.

הקמת ישיבת חכמי לובלין (יח"ל) נבעה מצערו על עוני תלמידים והמצב הקשה בישיבות. אבן הפינה הונחה בל"ג בעומר תרפ"ד (1924). הוא יצא לקנדה ולארצות הברית לגיוס תרומות. חנוכת הישיבה התקיימה ב־24, 25 ביוני 1930 בהשתתפות כ־20,000 איש. עם הקמתה עבר לר' מאיר ללובלין ונמנה גם כרב העיר.

הישיבה צברה חובות כבדים ור' מאיר קיווה שביטוח חיים וכדומה יסייעו. כשהיה במשא ומתן לעזיבת מקום כדי לכסות את החובות, קרס בריאותו והלך לעולמו ב־27.10.1933, בגיל 46. בערוב ימיו קרא לתלמידיו לשמוח וטרח שלא להשאיר ירושה משפחתית, המשמעות בעיניו הייתה שישיבת חכמי לובלין והדף היומי.

גופתו נקברה במקור בבית קברות שנחרב על ידי הנאצים, אך קברו לא נפגע. ב־1958 הועלו עצמותיו לקבורה בהר המנוחות בירושלים.

היה גם מלחין. כמה מניגוניו יושרים עד היום, ובשנים האחרונות יצאו אלבומים עם לחניו.

שיטת הלימוד שלו התבססה על פלפול, דיון תורני חדי-שפה. העריך במיוחד את סדר קדשים (חלק בתלמוד ובפוסקים העוסק בעניינים של מקדש וקורבנות) ואת הרמב"ם. ראה חשיבות בלימוד בקיאות, ידיעה רחבה ומהירה של טקסטים, ולכן קידם את רעיון הדף היומי. ייסד את הישיבה כדי להכשיר רבנים ולחנך תלמידים לסדר וביטחון עצמי.

אהב את ארץ ישראל ותכנן לעלות לשם. בשנה האחרונה לחייו למד הלכות המצוות התלויות בארץ והכשיר את עצמו לנוסע. רצה גם להקים ישיבה בארץ.

פרסם שו"ת בשם "אור המאיר" וקבצים תורניים כמו "אשכול".

יהודה מאיר שפירא נולד ב־1887 ונפטר ב־1933. הוא היה רב ומנהיג חשוב בפולין.

למד תורה אצל רבנים גדולים. הוא נישא ועבר לטרנופול. שם ארגן קבוצת עזרה לדת.

ב־1910 התמנה לרב בגלינה. שם שיפר מקוואות (מקום רחצה טקסי), תיקן כללים לשבת והקים בית ספר לתורה.

עבר לסאנוק ב־1920. שם קיבל על עצמו לשפר כשרות ומקוואות. הקים בית ספר "בני תורה" ל־250 ילדים.

היה נציג באספה הפולנית בין 1922 ל־1927. הוא גם הנהיג את אגודת ישראל בפולין.

המציא את רעיון "הדף היומי": ללמוד דף אחד בתלמוד בכל יום. הרעיון הוצג ב־1923 והוא החל רשמית בראש השנה 1924. אחר כך הרעיון התפשט בכל הקהילות.

ר' מאיר קיבץ כספים והקים את ישיבת חכמי לובלין. האבן הראשונה הונחה ב־1924. החנוכת הבניין הייתה ב־1930 עם הרבה משתתפים. הישיבה העניקה מזון ודיור לתלמידים ותיקנה את תנאי הלימוד.

נפטר ב־1933 כשהיה בן 46. לא היה לו ילדים. הוא אמר שהדף היומי והישיבה הם כמו ילדיו.

הלחין שירים שנשמעים גם היום.

רצה לעלות לארץ ישראל. בשנה האחרונה למד הלכות הקשורות בארץ.

פרסם ספרי שאלות ותשובות בשם "אור המאיר" וקבצים תורניים קצרים.