מארי הייתה עיר-מדינה (עיר ששלטה גם על השטחים שסביבה) חשובה על הגדה המערבית של נהר הפרת. האתר נמצא כיום בתל חרירי בסוריה. העיר יושבה כבר באלף החמישי לפנה"ס. שיא פריחתה היה בין 2900 ל-1759 לפני הספירה, כאשר היא שימשה מרכז מדיני, כלכלי ותרבותי גדול. באמצע האלף השני לפנה"ס נכבשה ונחרבה על ידי חמורבי, מלך בבל.
מארי ישבה לאורך תקופות ארוכות, אך חשיבותה המרכזית הייתה באלף השלישי והשני לפנה"ס. תושביה היו חלק מהעמים השמיים (עמים שמיים = קבוצות דוברות שפות שמיות). בתקופות שונות שלטו בה שבטים אכדיים, אבלים ואמורים.
החל מ-2900 לפנה"ס שגשגה מארי בזכות היותה נקודת מעבר חשובה בין דרום מסופוטמיה (אזור שומרי) לבין צפונה בסוריה. סחורות ועצים דרושים לבנייה הועברו דרכה.
בסביבות 2350 לפנה"ס חרבה העיר למשך תקופה. מי שהחריב את מארי אינו ודאי: יש ההופכים לסרגון מאכד, ויש שפוסלים כי היו אלה בני אבלה.
בערך מ-1900 לפנה"ס שוקמה מארי בידי השושלת האמורית. בשלב זה עלה ארמון זמרי-לים, שהיה ענק וכולל כ-300 חדרים. הארמון היה מפואר ונודע בעיר ובאזור. בתקופה זו נבנו גם גנזכי המדינה, שבהם נמצאו כ-25,000 לוחות חרס.
הלוחות שנמצאו כתובים באכדית, בכתב יתדות (כתב יתדות = תווים חקוקים על לוחות חרס). כ-3,000 לוחות הם מכתבים; השאר הם מסמכים כלכליים, משפטיים ומנהליים. התעודות חושפות את חיי היום-יום, היחסים המדיניים והגיאוגרפיה של המזרח הקרוב. הן סיפקו למעלה מ-500 שמות מקומות חדשים ושינו את מיפוי העולם העתיק.
הלוחות גם מכילים מידע על השפה האמורית. האמורית היא שפה שמית מערבית, קרובה לשפות כמו עברית. הממצאים חשובים לחקר המקרא ולפירוש טקסטים עתיקים.
במחצית הראשונה של המאה ה-18 לפנה"ס, סביב 1759 לפנה"ס, נחרבה מארי שנית בידי חמורבי. תעודות מארי מתארות כיצד חמורבי הביס את זמרי-לים, שבתחילה שיתף פעולה עמו, ואז בגד בו וכבש את העיר. לאחר חורבן זה העיר דעכה ונשארה כפר לתקופות רבות.
נמצאה תכתובת בין מארי לחצור. חלק מהלוחות שנשלחו לחצור נתגלו גם בתל חצור.
מארי שלטה בנתיבי סחר בין אזורים שונים: מערב איראן, מסופוטמיה, כרכמיש ואנטוליה. היא ייבאה זהב ובדים, וייצאה חותמות, אריגי צמר ועורות. דרך זו הביאה לעושר ולמגוון תרבותי.
בתושבי מארי ניכרו לבוש ותסרוקות מורכבות. הם חלקו מאפיינים עם התרבויות המסופוטמיות. בארמון ובמקדשים נמצאו פסלים וציורי קיר. האלים שנערצו כללו את דגן (אל החיטה/פריון), עשתרת (אלת הפריון) והשמש. האל המקומי נקרא איתורמר, אל הרפואה והשבועה.
מארי נתגלתה ב-1933 בתל חרירי, כשבדואים מצאו פסל ראשונה. ארכאולוגים מצרפת החלו בחפירות בדצמבר 1933. מאז נערכו עונות חפירה רבות, ונחשפו חלקים גדולים מהעיר. עד 2005 נחשף פחות ממחצית האתר.
מלחמת האזרחים בסוריה עצרה את החפירות. האתר סבל מביזה ושודדי עתיקות, בעיקר בארמון, במרחצאות ובמקדשים.
מארי הייתה עיר עתיקה על נהר הפרת. נהר הפרת הוא נהר גדול במזרח התיכון. העיר ישבה כבר אלפי שנים לפני זמננו. בשיאה בין 2900 ל-1759 לפני הספירה היא הייתה עיר חשובה.
מארי הייתה עיר-מדינה (עיר ששלטה גם בסביבה). אנשים משונים גרו בה במשך זמן רב. הם סחרו וסיפרו סיפורים.
כמעט בשנת 1900 לפני הספירה נבנה בארמון גדול של המלך זמרי-לים. בארמון היו מאות חדרים. הארמון היה מפואר.
בחפירות מצאו 25,000 לוחות חרס. הכתיבה על הלוחות נקראה כתב יתדות. כתב יתדות זה נחרט על לוחות חרס. הלוחות כתבו מכתבים ותיארו אנשים ואירועים.
בסוף, בסביבות 1759 לפני הספירה, חמורבי, מלך בבל, כבש את מארי. העיר נהרסה והפכה אז לכפר.
מארי התגלתה ב-1933 על ידי בדואים. ארכאולוגים החלו לחפור ולמצוא פסלים ולוחות חרס. כיום החפירות נפסקו בגלל המלחמה בסוריה.
בתושבי מארי היו מקדשים לאלים רבים. הם כיבדו את אל השמש ואת אלי הפריון. גם היו פסלים וציורים בארמון ובמקדשים.
