צדק (מוסר)

הגדרת מעשה כצודק אינה תמיד זהה להגדרת מעשה כמוסרי. קיימת תפיסה של "צדק מתמטי", רעיון של תגמול שווה לכל מעשה, לדוגמה "עין תחת עין". תפיסה כזו הופיעה בחוקים עתיקים והודגשה גם באמנות כמו "הקומדיה האלוהית" של דנטה, שמבקרת צביעות בין דין דתי לבין מוסר.

מוסר הוא תגובה רגשית להתנהגות טובה או רעה. ניטשה ניסח הכלל הבסיסי כך: אל תעשה רעה לאיש, עזור לכל כמיטב יכולתך. במערב המודרני כללים אלה חלים גם ביחס לאדם, לחברה ולסביבה.

שני המושגים קרובים אך לא זהים. לא תמיד מעשה צודק הוא מוסרי, ולהפך. עם זאת, צדק נמדד לפי יושרה, הגינות, אמת, היגיון, מידתיות ושוויון.

צדק מוסרי מתמקד בעשיית הדבר הנכון בזמן הנכון ובהשגת תוצאות הוגנות. הוא שומר על זכויות, מקדם שוויון ומעודד אחריות. יחד עם זאת, פרשנויות שונות והשפעות פוליטיות עלולות לעוות את יישומו.

מילים קרובות לצדק הן: צדקה, צדיק, ומערכת הצדק (בתי משפט ומנגנוני אכיפה).

במצרים הצדק היה חלק מהסדר הקוסמי. האלה מאאת' (Maat) סימלה סדר וצדק. בפרקטיקה הפולחנית הפרעה נתפש כנציגם של האלים, והנפש נבחנה בעולם המתים על ידי שקילת הלב מול נוצת האלה.

קוד חמורבי הוא אוסף חוקים ששילב תגמול מפורש, כולל דוגמאות ל"עין תחת עין". האסטלה של חמורבי היא עדות ראשונה למערכת חוקים קבועה.

המעבר לאמונה באל אחד חיזק את רעיון הצדק המוחלט. הנביאים קישרו בין צדק למוסר ודחקו במנהיגים להנהיג צדק חברתי.

ממלכות חיצוניות והקשר לתרבויות אחרות אילצו מלכים לאמץ קודים חיצוניים. לפעמים האינטרסים המדיניים פגעו ברעיון הצדק האלוהי.

לאחר חורבן הבית נכתבו המשנה והתלמוד, שהותאמו לפרקטיקה המשפטית של העם בגלות. עם קום מדינת ישראל חזרו ונפגשו משפט חילוני ומשפט דתי, מה שיוצר לחצים בפרשנות הצדק.

במיתולוגיה היוונית צדק הופיע כביטוי של רצון האלים, ולעיתים "המנצח צודק". לצד זאת ניהלו פילוסופים ודיונים על מהות הצדק.

באמונה הזורואסטרית צדק הוא ניצחון הטוב על הרע, כשהטוב והרע נלחמים על לב האדם.

המושג עדל (عدل) מציין צדק, והשריעה (חוקי האסלאם) מבוססת על הקוראן והחדית'. בתקופה המוקדמת הקימו ח'ליפים מערכת שיפוטית שתפקידה היה לאכוף צדק.

הכנסייה והאפיפיור קבעו מהו צדק דתי. בפריצות ההיסטוריות פרוטסטנטיות והלותרניות נוצרו שינויים גדולים בשאלת הסמכות וקביעת החוקים.

עם הירידה בהשפעה הדתית הוגדר הצדק בחוקים מדינתיים. המשפט המודרני הדגיש זכויות אדם, צדק חברתי וסוגיות סביבתיות. יחד עם זאת, פרשנויות מדיניות וכלכליות מעת לעת משפיעות על מימוש הצדק.

ישנן גישות שונות:
- צדק כחוק טבע: אריסטו ראה צדק כחלק מהסדר הקוסמי.
- צדק מוחלט כחוק אלוהי: ראיית הצדק כרצון האל, שאומצה בדתות מונותאיסטיות.
- צדק כחוזה חברתי: הובס וחוקרי הנאורות ראו צדק כהסכמה בין בני אדם.
- צדק כתוצאה ממוסר אנושי: רואים בצדק ביטוי למוסר האנושי.
- חוקי מוסר אוניברסליים: קאנט טען שיש חוקים מוסריים אוניברסליים שמנחים פעולות.

- אריסטו: צדק קשור למימוש מהות האדם ול"דרך האמצע".
- אפלטון: חיפש מדינה צודקת שבה השליטים הם פילוסופים.
- תומאס הובס: צדק נולד מהסכמה חברתית שיצרה סדר.
- ג'רמי בנת'ם: תועלתנות רואה צדק כמקסימום אושר למרב האנשים.
- עמנואל קאנט: המניע למעשיו של האדם קובע את ערכן המוסרי.

ברוב הדתות צדק הוא תכונה מרכזית. ביהדות קיים דגש על צדק חברתי. בנצרות הצדק נחשב מעלה רוחנית חשובה.

הבנת הצדק משתנה לפי תקופות והקשרים חברתיים. גישות פילוסופיות ודתיות שונות ממשיכות לעצב את מושג הצדק והחוקים שלנו.

צדק ומוסר דומים, אבל הם לא תמיד אותו דבר. צדק הוא לדאוג שהדברים יהיו הוגנים. מוסר הוא לעשות טוב או לא לפגוע.

במצרים העתיקה צדק היה חלק מסדר העולם. האלה מאאת' (Maat) סימלה סדר והגינות.
בחוקי חמורבי בבבל היה כלל של "עין תחת עין". זה נקרא "צדק מתמטי" (תשלום זהה על מעשה).
ביהדות הנביאים קראו "צדק צדק תרדוף", כלומר לקדם הוגנות בחברה.

כשהעמים עברו לדת אחת, הם ראו בצדק דבר שמגיע מהאל. אחרי חורבן הבית נכתבו המשנה והתלמוד כדי להסביר איך ליישם הצדק.

באסלאם יש את המילה עדל שמשמעותה צדק. השריעה היא מערכת חוקים שמבוססת על הקוראן.
בימי הביניים הכנסייה קבעה מה צודק. מאוחר יותר במדינות באה תנועה ששמה חוקים על פי המדינה והזכויות של אנשים.

אריסטו: צדק קשור להיות אדם טוב וחכם.
אפלטון: טוב שיש שליטים חכמים שמנהיגים בצדק.
הובס: בני אדם מסכימים לחוקים כדי לחיות בשקט.
בנת'ם: צדק נותן את האושר הגדול ביותר למרב האנשים.
קאנט: חשוב המניע של הפעולה ולא רק תוצאותיה.

=למה זה חשוב?
אנשים ודתות ותרבויות שונות רואות צדק אחרת. חוקי המדינה והפילוסופים ניסו למצוא כללים שיגנו על כולם.

צדק מושפע מהחברה ומההיסטוריה. לכן שומרים עליו בדרכים שונות בכל מקום.