מארי קירי

מאריה סקוואדובסקה קירי נולדה בוורשה ב-1867. היא הייתה מדענית פולנית שלמדה בפריז וקיבלה אזרחות צרפתית. קירי הייתה חלוצה בחקר הקרינה הרדיואקטיבית (קרינה שנפלטת מחומרים ומאטומים). היא הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל, והאדם הראשון שזכה בשני פרסי נובל בתחומי מדע שונים.


במשפחה של מורים חוותה קשיים כלכליים ופוליטיים. אמה מתה כשהייתה בת 10. ברוסיה הכובשת אסרו לימודי מעבדה בפולין, ולכן למדה בקורסים ליליים שנקראו "אוניברסיטה הצפה". היא עזרה לפרנסת המשפחה ועבדה כאומנת כדי לממן את לימודי אחותה בפריז. ב-1891 עברה לפריז ולמדה בסורבון כימיה ופיזיקה. היא השלימה תואר בפיזיקה ב-1893 ותואר שני ב-1894.


בפריז הכירה את פייר קירי. הם עבדו יחד וחיו כצוות מדעי. בעקבות תגליות ברנטגן ובקרל החלו לחקור חומרים שפולטים קרינה, כמו עפרת האורניום "פיצ'בלנדה". מארי טבעה את המונח "רדיואקטיביות" כדי לתאר את התופעה שבה חומרים פולטי קרינה.

ב-1898 זיהו השניים שני יסודות חדשים: פולוניום (על שם פולין) ורדיום (שזוהר באור כחלחל). הם עבדו קשה וזיקקו טונות של עפרת כדי לרכז את החומרים הרדיואקטיביים. ב-1903 קיבלה מארי יחד עם פייר ואנרי בקרל פרס נובל בפיזיקה על מחקר הקרינה. ב-1911 קיבלה את פרס נובל בכימיה על גילוי הרדיום והפולוניום ועל חקר הרדיום.

לא רשמה פטנט על תהליך בידוד הרדיום, כדי לאפשר למדענים אחרים להמשיך במחקר. בין מחקריה היה קביעת הסטנדרט של הרדיום וחישוב משקלו האטומי. היא כתבה ספר בשם "מסות על רדיואקטיביות".

בשנת 1906 פייר נהרג בתאונה. מארי המשיכה בעבודה ובשיעוריו של פייר באוניברסיטה. במהלך מלחמת העולם הראשונה יזמה את השימוש במכוני רנטגן ניידים לטיפול בפצועים, ביחד עם בתה אירן.


מארי קירי נפטרה ב-4 ביולי 1934. מחלתה לא הייתה מובנת אז במלואה; כיום חושבים שהחשיפה הארוכה לקרינה הרדיואקטיבית ממחקריה גרמה למחלה שדומה ללויקמיה.


בתה אירן ז'וליו-קירי גם היא זכתה בפרס נובל בכימיה ב-1935. בתה השנייה, אווה, כתבה ביוגרפיה מצליחה על אמה ב-1937.


היחידה הקודמת למדידת רדיואקטיביות נקראה קירי. היסוד הכימי קוריום נקרא על שם בני הזוג קירי. נוסדו מוסדות מחקר ומוזיאונים על שמה בוורשה ובפריז. עצמותיה הועברו לבסוף לפנתיאון בפריז ב-1995.



קירי השתמשה באלקטרומטר פיאזואלקטרי, כלי שיכול למדוד זרמים חשמליים זעירים, כדי לכמת את עוצמת הקרינה. היא בחנה יסודות, מתכות נדירות וסלעים ומצאה שרדיואקטיביות אינה תלויה בהרכב הכימי בלבד.

קירי הראתה שהמקור של הקרינה קשור לאטומים עצמם. זאת עבודה מרכזית שהובילה להבנה חדשה של מבנה האטום.


כדי לזהות את היסוד החדש היא ביצעה פירוק כימי של המינרל פיצ'בלנדה. היא הפרידה יסודות בשיטות שיקוע והמסה, ועקבה אחרי הקרינה באמצעות האלקטרומטר. לבסוף הצליחו בני הזוג לרכז את היסוד הנעלם כך שהקרינה שלו הייתה חזקה פי מאות מזו של אורניום. הם קראו ליסוד החדש פולוניום. את הרדיום הצליחו לבודד ולהפיק כמויות קטנות אבל משמעותיות לצורך מדידה.

מאריה סקוואדובסקה קירי נולדה בוורשה ב-1867. היא הייתה מדענית חשובה. היא למדה בפריז ועשתה עבודות בספרות וכימיה.


בבית שלה היו קשיים. אמה מתה כשהייתה בת עשר. היא למדה בשיעורים ליליים כי לא אפשרו לה ללמוד רגיל.


מארי ובן זוגה פייר גילו חומרים שפולטים קרינה. קרינה היא אנרגיה שמגיעה ממקורות קטנים מאוד בשם אטומים (אטום הוא חלקיק זעיר שממנו עשוי כל דבר).

הם גילו שני יסודות חדשים: פולוניום על שם פולין, ורדיום שמאיר באור כחול־לבן בחושך.

מארי קיבלה פרסי נובל על המחקר שלה פעמיים. היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה פרס נובל.


מארי נפטרה ב-1934. חושבים שאולי זו נגרמה מחשיפה לקרינה בעבודתה.


בתה אירן גם היא זכתה בפרס נובל. יש מוזיאונים ושמות של בתי ספר ומוסדות על שמה. היסוד קוריום נקרא על שמם.


מארי השתמשה בכלים כדי למדוד קרינה. היא הפרידה חומרים בכימיה עד שמצאה את היסודות החדשים. זה לקח הרבה עבודה וימים רבים.