מבצע חורב

מבצע חורב, שנקרא גם מבצע עין, היה התקפה רחבת היקף של צה"ל נגד חיל המשלוח המצרי בנגב ובמזרח סיני. המבצע החל ב-22 בדצמבר 1948 והסתיים ב-7 בינואר 1949. המטרה הייתה לדחוק את המצרים מהנגב, לנתק את כוחותיהם ברצועת עזה ולחסל את 'כיס פאלוג'ה' (אזור שבו כוחות המצרים הוקפו).


אחרי מבצע יואב נותר כוח מצרי גדול בנגב וברצועה. ישראל רצתה להבטיח את דרכי התנועה בדרום, לסיים את הלחימה במהירות ולהתפנות לקליטת עלייה ולמשימות אזרחיות. הממשלה החליטה לחדש את הלחימה בדרום, בין היתר כי מצרים סירבה לנהל משא ומתן על שביתת נשק.



פיקוד המבצע: אלוף יגאל אלון; קצין מבצעים: סא"ל יצחק רבין.
כוחות יבשתיים בולטים: חטיבת גולני (גדודים 12,13,19), חטיבת הנגב, חטיבה 8, חטיבת אלכסנדרוני (שאחראית על מבצע חיסול נגד כיס פאלוג'ה). חיל האוויר השתתף בטיסות סיור והפצצה, וחיל הים הטיל מצור ימי והפגז על רצועת עזה.


חיל המשלוח המצרי מנה כמה חטיבות, כולל כוחות בכיס פאלוג'ה, ברצועת עזה ובקו רפיח, אל עריש. לחיל האוויר המצרי היו טייסות קרב והפצצה; לחיל הים המצרי היו ספינות מלחמה.


תוכנית צה"ל התבססה על גישת הטעיה ברצועת עזה כדי לרתק כוחות מצריים, ואז לתקוף מדרום בכיוון ביר עסלוג', עוג'ה אל-חפיר ולנתק את המצרים. שמו המשני של המבצע, "מבצע עין", נגזר מאותיות היעדים: עזה, עוג'ה, עסלוג', אבו עגילה, אל-עריש.



ב-22 בדצמבר כבש גדוד 13 של גולני את משלט 86 סמוך לחאן יוניס. המשימה הייתה להסיח את המצרים ולהשבית תנועת רכב בין עזה לאל-עריש. בגלל מזג אוויר ותנאי אספקה לא הובאו מייד כל האמצעים, והכוח נאלץ לסגת תחת לחצים. הקרב רתם כוחות מצריים לרצועה.


חטיבת הנגב כיבשה משלטים בת'מילה ובמושריפה כדי לפתוח את הדרך לכיוון עוג'ה אל-חפיר. בקרבות אלה נלכדו משלטים מצריים ונוצר פיצול במערך המצרי. לאחר סדרת התקפות השתלט צה"ל על חלק מהמוצבים והתקדם לעוג'ה אל-חפיר.


חטיבת אלכסנדרוני תקפה את כיס פאלוג'ה בלילה שבין 27 ל-28 בדצמבר. מבצע זה נכשל והיה אחד הכישלונות הקשים של הלחימה, עם כ-90 חללים בקרב זה. הכיס החזיק מעמד עד להפסקת האש.


כוחות חטיבת הנגב חדרו מספר קילומטרים לסיני וכבשו, בין היתר, את אום כתף ואבו עגילה. כן נעו כוחות לעבר אל-עריש; פשיטות נוספות בוצעו במנחתים ובמשלטים מצריים. עם זאת, חדירה זו עוררה תגובה מדינית בינלאומית.


מועצת הביטחון דרשה הפסקת אש ונסיגה לעמדות הקודמות. הבריטים והאמריקאים פעלו להפעיל לחץ. בן-גוריון הורה לסגת, ולאחר משא ומתן צה"ל חזר לגבול המדיני עד 2 בינואר 1949.


לאחר הנסיגה המשיך המבצע בדרום. הוחלט לנתק את המצרים באזור רפיח, קרוב לגבול הבינלאומי. התקפות נורו מצפון ומדרום על רפיח, ובמהלך סופת חול כבשו כוחות מבצעים מוצבים שונים. בלילה שבין 6 ל-7 בינואר נוצרה חסימה שהפרידה בפועל את הכוחות המצריים בעזה מעורפם.


חיל האוויר פעל בתמיכה, הפציץ מטרות בעורף המצרי ובכיס פאלוג'ה, וביצע כ-243 גיחות. חיל הים הטיל מצור ימי, הפגיז עזה וניהל פעולות חבלה במסילת רכבת בסיני.


ב-6 בינואר הודיעה מצרים על נכונות לשיחות הפסקת אש. השבית נשאה פרי והפסקת האש נכנסה לתוקף ב-7 בינואר 1949. המבצע לא השלים את כל מטרותיו: צבא מצרי נותר ברצועת עזה ובכיס פאלוג'ה. יחד עם זאת, צה"ל הוכיח יכולת תכנון והפעלת כוחות נרחבים, ורוב כוחות המצרים הובסו או גורשו מעמדותיהם בנגב. תוצאות אבדות: ישראל כ-80 הרוגים (בנוסף כ-90 במבצע חיסול), כ-160 פצועים וכעשרה שבויים; מצרים כ-459 הרוגים, 521 פצועים ו-565 שבויים. במישור מדיני, מצרים נעתה להיכנס לשיחות על שביתת נשק.


לזכר הקרבות הוקמו אנדרטאות ומצפורים, בין השאר מצפור הקומנדו הצרפתי ליד אשלים ואנדרטה ליד תל ניצנה.

מבצע חורב היה קרב גדול של צה"ל מול המצרים בדרום. המבצע החל ב-22 בדצמבר 1948.
המטרה הייתה לגרש את המצרים מן הנגב ולנתק את כוחותיהם ברצועת עזה.
המבצע נקרא גם "מבצע עין" לפי שמות כמה יעדים.


לאחר קרבות קודמים נשארו מצרים רבים בדרום. ישראל רצתה לשפר את המצב ולסיים את המלחמה.


צה"ל פתח בהסחות ברצועת עזה. כוח של גולני כבש משלט מספרי וקיבל לחימה קשה.
חטיבות נוספות כיבשו משלטים לאורך כבישים והתקדמו לעוג'ה אל-חפיר.
חטיבת אלכסנדרוני ניסתה לחסל את כיס פאלוג'ה. ניסיון זה נכשל והיו אבדות רבות.
כוחות ישראליים חדרו גם מעט לתוך סיני וכבשו מוצבים, אך נסוגו לאחר לחץ בין־לאומי.


ב-7 בינואר 1949 נכנסה הפסקת אש לתוקף. המבצע לא גרש את כל המצרים מרצועת עזה.
למרות זאת, המבצע הביא לכך שמצרים הסכימה לדבר על שביתת נשק.
היו אבדות גדולות בשני הצדדים, ונבנו מצבות לזכר הלוחמים.