מבצע יורם

מבצע יורם היה הניסיון השלישי של כוחות יהודיים לכבוש את לטרון במלחמת העצמאות, כדי לפתוח את הדרך לירושלים.
הקרב נערך בלילה שבין 8 ל-9 ביוני 1948, לקראת כניסת ההפוגה הראשונה. המתקפה נכשלת והיו בה אבדות כבדות: לפי הטקסט נפגעו 95 לוחמים, מהם 16 הרוגים ו-79 פצועים. לפי מחלקת ההיסטוריה בצה"ל נהרגו 17 חיילים, כולם מגדוד 5 של הפלמ"ח (הפלמ"ח = יחידת לחימה של היישוב היהודי). למרות הכישלון, זה היה הניסיון שהגיע הכי קרוב לכיבוש לטרון.

בעיירת לטרון נשלטו צירי התנועה לירושלים על ידי כוחות הלגיון הערבי (הלגיון = כוח צבאי סדיר של ירדן) והבריטים עד לסיום המנדט. לאחר עזיבת הבריטים החזיק הלגיון ברכס לטרון וחסם את המעבר לשיירות אספקה. מפני החשיבות לפתוח את הדרך לירושלים הועברו לחזית יחידות מחטיבות שונות (חטיבה = יחידה צבאית גדולה; גדוד = תת־יחידה בתוך חטיבה) והוכנו לתקיפה.

המבצע הוטל על גדוד 5 מחטיבת הראל וגדוד 3 מחטיבת יפתח. על המבצע פיקד יגאל אלון. התכנון בחר בגישה עקיפה: לכבוש שני משלטים ממזרח ללטרון, שנקראו משלט י"ג ומשלט י"ד, כדי לערער את אחיזת הלגיון במקום. גדוד 5 נועד לתקוף את י"ד וגדוד 3 עבר דרך י"ג להשלמת הלחימה.

בגלל טעות ניווט של סיירים, גדוד 5 מצא את עצמו מתקיף ישירות את משלט י"ד, מול כוח לגיון חזק. גדוד 3, שעליו הוטלה התקיפה דרך י"ג, הותקף ונסוג בלי לכבוש את המשלט. כך נותר "כוח זיוי צפרירי" (מפקד: זיו צפרירי) מבודד בתוך מערך אויב. הכוח נלחם לבדו וכבש בסופו של דבר את משלט י"ד אחרי כשבע שעות חיכוך. אך פקודת נסיגה הגיעה והכוח נאלץ לפרוש, כשהשאיר על המשלט 14 חללים; 2 לוחמים נוספים מתו בדרך לבית חולים. החללים הוחזרו לישראל רק אחרי תום המלחמה.

דו"חות ירדניים מראים שההתקפה של כוח צפרירי יצרה איום אמיתי על הלגיון, שאולץ למשוך עתודות. אם גדוד 3 היה תופס את י"ג, ייתכן שהלגיון היה מפנה את לטרון. למרות הכישלון, מבצע יורם נחשב להתקפה המסוכנת והקרבית ביותר מבין חמשת ניסיונות צה"ל על לטרון במלחמה.
לטרון נשאר בידי הלגיון והדרך הראשית לירושלים נותרה חסומה. ב-10 ביוני נכנסה ההפוגה הראשונה לתוקף. ב-11 ביוני עברה השיירה הראשונה בדרך החליפית שנקראה דרך בורמה.

במבצע זה באה לידי ביטוי לראשונה הקמת מפקדת "חזית ירושלים" בהנהגת האלוף דוד מרקוס. מפקדה זו שילבה תחת פיקוד אחד חטיבות ויחידות תמיכה, ודומה במתכונתה לממדים דיוויזיוניים. דוד מרקוס נהרג בלילה שבין 10 ל-11 ביוני. צורת הפיקוד הזו חזרה בעת הקרבות הגדולים אחרי ההפוגה.

היסטוריונים מתמודדים עם שאלת האחריות לכישלון. אליהו סלע תיאר בקצרה את הכשלון. אריה יצחקי מטיל את האחריות על חטיבת יפתח ובמיוחד על מפקד הגדוד משה קלמן. מאיר פעיל תקף את מסקנות יצחקי וטען שהן חד־צדדיות. המחלוקת מראה שיש ויכוח על פירוש האירועים והמהלכים בשטח.

מבצע יורם היה ניסיון של ישראל לכבוש את לטרון. המטרה הייתה לפתוח את הדרך לירושלים. זה קרה בלילה שבין 8 ל-9 ביוני 1948.
הקרב הסתיים בכישלון. היו הרבה נפגעים: לפי אחד הדו"חות 95 נפגעים, מתוכם 16 הרוגים ו-79 פצועים. לפי דוח צה"ל נהרגו 17 חיילים, כולם מגדוד 5 של הפלמ"ח. הפלמ"ח = יחידת לחימה של היישוב.

הלגיון הערבי (צבא של ירדן) החזיק ברכס לטרון וחסם את הדרך לירושלים. הבריטים עזבו והלגיון נשאר במקום. לכן הצבא היהודי תכנן לפרוץ את הדרך.

התוכנית הייתה לכבוש שני משלטים קטנים שממזרח ללטרון. גדוד 5 וגדוד 3 השתתפו. יגאל אלון הוביל את המבצע.

היתה טעות ניווט. גדוד 5 תקף ישירות את משלט י"ד ופגש כוח חזק של הלגיון. גדוד 3 נסוג ולא כבש את י"ג. כך כוח קטן בראשות זיו צפרירי נתקע לבד. הכוח נלחם במשך כ־7 שעות וכבש את המשלט. לאחר מכן קיבלו פקודת נסיגה. 14 לוחמים הושארו בשטח כחללים. שני לוחמים נוספים מתו בדרך לבית חולים. רק אחרי המלחמה הוחזרו החיילים הקבורים.

לטרון נשאר בידי הלגיון והדרך הראשית לירושלים נשארה חסומה. ב-10 ביוני החלה הפוגה (הפסקת אש). ב-11 ביוני הגיעה הדרך החלופית, דרך בורמה, והשיירות יכלו להגיע לירושלים.

בקרב הוקמה מפקדה חדשה בשם "חזית ירושלים" בראשות דוד מרקוס. הוא קיבל אחריות על כמה חטיבות יחד. דוד מרקוס נהרג בלילה שבין 10 ל-11 ביוני.