מבצע פרשת דרכים

"מבצע פרשת דרכים" (Operation Crossroads) היה סדרת ניסויים בנשק גרעיני שבוצעה על ידי ארצות הברית בקיץ 1946 באטול ביקיני שבאיי מרשל. הניסויים כללו שני פיצוצים בעוצמה 21 קילוטון (קילוטון = יחידת מידה לעוצמה) שנקראו "אייבל" ו"בייקר". הפיצוץ השלישי שתוכנן, "צ'ארלי", בוטל בגלל זיהום רדיואקטיבי גבוה שנגרם בבייקר.

מטרת הניסויים הייתה לבדוק את השפעת הפיצוצים על ספינות, ציוד וחומרים. לצורך זה הושם צי מטרה שכלל כ-90 כלי שיט. היו שם ספינות יוֹשָׁנוֹת של הצי האמריקני, כמה ספינות שנתפסו במלחמה וסוגי כלי שיט שונים.

המבצע אורגן על ידי "כוח משימה משולב 1" (Joint Task Force 1). סביב הניסויים פעל צי תומך של כ-150 כלי שיט. הצי הזה סיפק מעבדות, סדנאות ומגורים לכ-42,000 איש. לפני הפיצוצים פונו עובדי הצי שנועדו לשמש מטרה ויצאו לעמדות בטוחות שנמצאו כ-18.5 ק"מ מזרחית לביקיני.

ב-1 ביולי 1946 הופצצה הפצצה "אייבל" ממטוס B-29 והתפוצצה בגובה 158 מטר מעל פני הים. המטוס החטיא את נקודת היעד בכ-500 מטרים. חקירה בדקה את הסיבה ומצאה בעיה במייצבי הזנב של הפצצה.

ב-25 ביולי 1946 בוצע הניסוי התת-ימי "בייקר". הפצצה התפוצצה כ-27 מטר מתחת לפני המים. הניסוי טביע שמונה ספינות ונגרם זיהום רדיואקטיבי משמעותי. הפיצוץ גרם לתזת מי ים רדיואקטיביים שעלו על ספינות אחרות ולשפיכות קרינה מהקרקעית של הלגונה.

זיהום זה הקשה על הבדיקות. חלק מהשאלות שהתכוונו לבדוק לא ניתנו לביצוע. בשל כך דחו את הניסוי השלישי "צ'ארלי". ניסוי דומה בוצע מאוחר יותר במבצע Wigwam.

ב-1 באוגוסט החלו עבודות לטיהור הספינות שנחשפו. הצוותים שטפו את הכלים בקפדנות, אך הורשו להישאר בקרבתן רק דקות ספורות כדי למנוע חשיפה לקרינה. עם הזמן נמדדו רמות קרינה גם בספינות התמיכה, כאשר הקרינה התפשטה במים. ב-10 באוגוסט החליטו לעצור את מבצע הטיהור ולהגריר את שאר הספינות לקוואג'אליין (Kwajalein), שם אפשר להמשיך בעבודה במים פחות מזוהמים.

לאחר מכן נגררו שמונה ספינות גדולות ושתי צוללות חזרה לארצות הברית והוואי לבדיקה נוספת. 12 ספינות שהיו בעלות רמות קרינה נמוכות יחסית אוישו מחדש והפליגו חזרה. יתר הספינות טובעו ליד ביקיני, קוואג'אליין והוואי בין 1946 ל-1948. חלק מכלי הצי המשימתי טוהרו ושבו לשירות אחרי בדיקות ממושכות בשרוולנות האמריקניות בסן פרנסיסקו.

בסוף 1947 נערך סקר ביולוגי לבחינת ההשלכות ארוכות הטווח של הניסויים. במהלך הפעילות נמדדו ומעקב אחרי רמות קרינה כדי שלא לחשוף אנשים יותר מ-0.1 רנטגן (R) ליום. רנטגן הוא יחידת מדידה של קרינה. זו נחשבה אז רמה נסבלת לשהייה ארוכה.

מדי קרינה חולקו ל-18,875 אנשים. בנוסף, 6,596 איש לא היו בכלל באזורים המזוהמים. הרמה הגבוהה ביותר שנמדדה במדי הקרינה הייתה 3.72 רנטגן. בחלק מהמקרים נעשה שימוש במודלים ממוחשבים כדי לאמוד את החשיפה של מי שלא נבדק ישירות.

(טבלאות ומספרים מפורטים דווחו בסקירות המקוריות על חלוקת המדי קרינה והרמות השונות שנמדדו.)

בשנת 1946 ארצות הברית עשתה שני ניסויים גרעיניים על אטול ביקיני. גרעיני = נשק שפולט קרינה.

שמו של המבצע היה "מבצע פרשת דרכים". היו שני פיצוצים חזקים של 21 קילוטון. קילוטון = מדד לעוצמה.

המטרה הייתה לראות מה קורה לספינות אחרי פיצוץ גדול. הכינו כ-90 ספינות כדי לשמש כיעד.

הצוות הגדול כלל אלפי אנשים וספינות תומכות. לפני הפיצוצים פונו כל האנשים למקום בטוח.

בפיצוץ הראשון, "אייבל", הפצצה הוטלה ממטוס והתפוצצה מעל פני הים. בפיצוץ השני, "בייקר", הפצצה התפוצצה מתחת למים. בבייקר כמה ספינות טבעו והמים זוהמו בקרינה.

הזיהום היה גדול מדי, אז ביטלו ניסוי נוסף שתכננו. הם ניסו לנקות את הספינות, אבל זה היה קשה. חלק מהספינות הועברו לאיים אחרים או הוחזרו לארה"ב לבדיקה.

בדקו את רמות הקרינה ושמו מדי קרינה על כ-18,875 אנשים. מדי קרינה מודדים קרינה.

מטרה היתה שלא לחשוף אנשים ליותר מ-0.1 רנטגן ביום. רנטגן = יחידת מדידה לקרינה. הרמה הגבוהה ביותר שנמדדה הייתה 3.72 רנטגן.

דווחו טבלאות עם נתונים על כמה אנשים קיבלו קרינה ברמות שונות.