מגח

"מגח" הוא הכינוי בצה"ל לטנק המערכה האמריקאי פטון (M48/M60). הטנקים שירתו בחיל השריון מאז שנות ה-60 עד העברתם למילואים בתחילת שנות ה-2000, והוצאו סופית משירות המילואים ב-2014. במהלך שירותם עברו המגחים שדרוגים של התעשייה הצבאית כדי להתמודד עם טנקים מודרניים.

בשנות ה-60 צה"ל החל להחליף את טנקי השרמן הישן בטנקים מודרניים. לאחר משא ומתן קשה וקושי של ארצות הברית למכור ישירות, הושגו רכישות של M48 פטון דרך גרמניה. משלחת ישראלית בראשות יעקב (ג'קי) אבן למדה את הטנק בגרמניה והקימה את גדוד 79, גדוד המגחים הראשון. לקראת מלחמת ששת הימים היו ברשות צה"ל כ־150 מגחים שמישים.

במלחמת ששת הימים המגח שירת בעיקר בחזית המצרית בגדודים 79 ו-46. חלק מהכלים היו בתצורת M48-A2 עם מנוע בנזין ותותח 90 מ"מ, וחלק שודרגו ל-M48-A3 עם מנוע דיזל ותותח 105 מ"מ. במהלך המלחמות וההמשך הוכפל ונשודרג צי המגחים.

הכינוי "מגח" נבחר על־פי מושג עתיק של כלי נגיחה (איל ניגוח). משמעות השם אינה ראשי תיבות, למרות טעות נפוצה בפירושו כאותיות "מג""ח".

המגח כונה גם "צפרדע" בגלל הצורה המעוגלת של חזית התובה. צוותי הטנק כינו עצמם ויחידות אחרות בכינויים עממיים כמו "גוזניקים" ו"צ'יפסים". לכינויים האלה היו כמה גרסאות הסבר, ללא פירוש אחיד.

מגח 3 הוא שדרוג שנועד להגיע לתקני M48A3 ולהתקין תותח בריטי L7 (מצוין בדיוק). השדרוג כלל החלפת מנוע לבנזין במנוע דיזל, מה שהקטין את הסיכון להתלקחות. בתקופות מאוחרות יותר הותקן מיגון ריאקטיבי, לוחות שמפיצים פיצוץ מבוקר כלפי חוץ כדי להגן מפני פגזים חלולים.

בסוף שנות ה-70 הגיעו כ-150 טנקי M48A5 מארצות הברית. היו דומים במאפיינים למגח 3 ולוו בצי מעודכן של תותחי 105 מ"מ.

ישראל רכשה גם את דגם M60 במגוון תצורות. המגח 6 היו הקרובים לדגם האמריקאי המקורי. דגמי 6ב' ו-6ג' עברו שדרוגים שונים, כולל הוספת מיגון ריאקטיבי, מערכות בקרת-אש משופרות (בק"ש) והחלפת מנועים. המגח 6מ סופק בתוספות כמו מד-טווח לייזר, מערכת ייצוב וחיזוק שריון. בגרסאות המאוחרות נוספו לוחות שריון מיוחדים שנקראו "מיגון לבנון".

מגח 7 הוא שדרוג מתקדם שנותן מיגון פסיבי כבד במקום ERA (מיגון ריאקטיבי), פלטות בצדדים ומנוע דיזל חזק יותר. מערכת בקרת-האש היא "נחל-עוז" לומדת.

בשנות ה-90 תע"ש הציעה לגרסה מתקדמת של המגח שדרוג לטנקים הטורקיים. טורקיה בחרה לשדרג חלק מטנקי ה-M60 שלה לגרסה שנקראה "סברה".

המגחים שימשו כטנקי קו ראשון בארבע מלחמות ושירותו אינטנסיבי עד להחלפתם במרכבה סימן 1 בסוף שנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-80. בסוף שנות ה-90 וראשית ה-2000 הועבר חלקם למילואים. השירות בסדיר הסתיים באפריל 2005, והצי נפרק עד 2014. לאחר הפירוק נמכרו חלק מהכלים כגרוטאות.

"הפרא" הוא טנק מגח 5 שעברה בו הסרת התותח והתקנת כוורת לשיגור טילים נגד טנקים. הוא שימש כפלטפורמה ליחידה לשיגור טילי התמוז (טיל נגד טנקים מתקדם). הפרא והטיל היו מסווגים במשך שנים ועדיין נחשבו לנשק מיקוח עד שנחשפו רשמית בעשור האחרון.

"מגח" הוא השם בלשון צה"ל בשביל הטנק האמריקאי פטון. הדגמים העיקריים הם M48 ו-M60. הם שירתו בישראל משנות ה-60 ועד 2014.

ישראל קיבלה את הטנקים בהתחלה דרך גרמניה. קצינים ישראלים למדו את הטנק בגרמניה והקימו את גדוד 79.

המגח לחם במלחמות של שנות ה-60 וה-70. חלקם היו עם מנוע בנזין ותותח 90 מ"מ, וחלקם שודרגו למנוע דיזל ותותח 105 מ"מ.

השם מגיע ממילה של כלי נגיחה עתיק. זה לא ראשי תיבות.

המגח כונה גם "צפרדע" בגלל הצורה שלו. אנשי הצוות קראו לכוחות בכינויים כמו "גוזניקים" ו"צ'יפסים".

- מגח 3: שדרוג עם תותח מדויק ומנוע דיזל. הוסיפו גם מיגון שנקרא ריאקטיבי.
- מגח 5: טנקים שהגיעו מארצות הברית בסוף שנות ה-70.
- מגח 6 ו-7: דגמים של M60 ששופרו במיגון, מערכות מדידה ומנועים חזקים יותר.

המגחים היו טנקים חשובים במשך שנים רבות. הם עברו לשירות מילואים בשלבים, והושארו עד 2014.

"הפרא" הוא מגח שבו הוסרו התותח והותקנו משגרי טילים. הפלטפורמה הזו שימשה לשיגור טילי תמוז. המערכת נשמרה בסוד שנים רבות.