מגנה כרטה

מגנה כרטה (בלטינית: Magna Carta Libertatum) הוא כתב זכויות שניתן לג'ון, מלך אנגליה, בכפייה ב-15 ביוני 1215. הברונים, אצילים חזקים עם אדמות, דרשו הרחבת זכויותיהם וסמכויותיהם ואיימו במרד. המסמך הגביל את סמכויות הכתר ונחשב לאבן דרך במשפט החוקתי האנגלי ובהתפתחות הדמוקרטיה. חתימת המלך סימנה שינוי ביחסי שלטון-נתינים, והציב עיקרון שבלעדיות הכוח אינה נתונה למלך אם הוא אינו ממלא את חובותיו.

מגנה כרטה ניתנה בראנימד שליד טירת וינדזור, בנוכחות הארכיבישוף של קנטרברי, שהגן על זכויות הכנסייה. המלך לא קיים את התחייבויותיו, והאפיפיור אינוקנטיוס השלישי אף נשא נאצה שגרמה לקרע ומאבקים צבאיים. הבן של ג'ון, הנרי השלישי, אישר חלקים מהמגנה ב-1216, ובחוזים נוספים ב-1217 וב-1225. רק ב-1297 הוכנסה המגנה כרטה כחלק מהמשפט האנגלי הרשמי על ידי אדוארד הראשון.

בין 1216 ל-1422 חזרו והאישרו את המגנה כרטה כ-60 פעמים, מה שמראה את חשיבותה הפוליטית. הסעיפים החשובים מגבילים את כוח המלך: למשל, דרישה שהכתר לא יטיל מיסים חדשים בלי הסכמת "מועצת ברונים כללית", מועצה של הברונים שצריכה אישור לפני מסים. עוד סעיף ייסד גוף בן 25 ברונים שישמר את הזכויות ויוכל ללחוץ על המלך לפעול לפי ההסכם.

במאה ה-14 עד ה-16 פחתה חשיבותה המעשית, כשחוקים חדשים מן הפרלמנט קיבעו חלק מהזכויות. לקראת סוף המאה ה-16 חזר העניין הציבורי; היסטוריונים ומשפטנים כמו אדוארד קוק השתמשו במגנה כרטה כדי לאתגר את רעיון "זכות המלך האלוהית". אחרי המהפכה של 1688 המיתוס נמשך, והמגנה כרטה גם השפיעה על רעיונות בחוקה האמריקנית. בתקופות הוויקטוריאנית והמאוחרות יותר הובהר שהיא בעיקרו של עניין זכויות הברונים, לא כתב זכויות פרטני.

במאה ה-19 וה-20 השלכותיה המשפטיות קטנו, אך היא נמשכה כסמל לחירות ונזכרת על ידי פוליטיקאים והוגי דעות. קיימים ארבעה עותקים מקוריים מ-1215 בספרייה הבריטית ובקתדרלות לינקולן וסולסברי, ועוד עותקים משנים מאוחרות יותר. העותקים נכתבו על קלף באמצעות קולמוסים מעוצבים, והחותמות המקוריות לא שרדו. סר ויליאם בלקסטון חילק את הטקסט ל-63 סעיפים ב-1759. ב-2015 חגגו 800 שנה לחתימה והעבירו את אחד העותקים לתצוגה.

הסעיפים המרכזיים הגנו על זכויות הברונים, הגבילו את יכולת המלך לגבות מיסים ללא הסכמה וקבעו גוף שמפקח על שמירת ההתחייבויות. אלה היו בסיס להתפתחות מוסדות כמו פרלמנט ולמגבלות כוח המונרך.

מגנה כרטה היא כתובת זכויות שנכתבה ב-15 ביוני 1215. כתבו אותה כי הברונים, אצילים בעלי אדמות, כעסו על המלך ג'ון. הם דרשו שהמלך לא ישתמש בכוחו כרצונו.

החוזה נחתם בראנימד ליד טירת וינדזור. הארכיבישוף של קנטרברי דאג לזכויות הכנסייה. המלך לא תמיד קיים את ההסכמות. בנו הנרי החזיק בחלק מהמסמך ושלח אישורים גם בשנים 1216, 1217 ו-1225. רק ב-1297 אדוארד הראשון הכניס את המגנה כרטה אל חוקי המדינה.

המסמך אמר שהמלך לא יכול לגבות מיסים חדשים בלי שאנשים חשובים יסכימו. גם נקבע גוף של 25 ברונים שישמור על ההסכמות ויידרש לאכוף אותן נגד המלך.

בסוף המאה ה-16 אנשים חזרו לדבר עליו כדי להגיד שמלך אינו יכול לעשות מה שבא לו. היום המגנה כרטה היא סמל לחופש. נמצאים ארבעה עותקים מקוריים בספרייה הבריטית ובקתדרלות. הם נכתבו על קלף בעט נוצה. ב-2015 חגגו 800 שנה לחתימה והראו את העותק הישן לציבור.

עיקרי הסעיפים: להגביל את כוח המלך, לאפשר הסכמה למסים, ולשמור על זכויות הברונים.