מדד מסת גוף

מדד מסת הגוף (מדמ"ג; באנגלית BMI) נותן הערכה כמותית אם אדם במשקל תקין, בעודף משקל או בתת־משקל. המדד משתמש בגובה במטרים ובמשקל בקילוגרמים.

BMI הומצא במאה ה-19 על ידי המתמטיקאי הבלגי אדולף קטלה. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הוא אומץ כתקן רפואי למדידת השמנה. בשנות ה-90 נהפך לסטנדרט בינלאומי שמארגון הבריאות העולמי (WHO) משתמש בו.


החישוב פשוט: משקל בקילוגרמים חלקי ריבוע הגובה במטרים. כלומר משקל ÷ (גובה×גובה). ערכים בין 18.5 ל-25 נחשבים למשקל תקין. מעל 25 נחשב לעודף משקל. מתחת ל-18.5 נחשב לתת־משקל.

דוגמה: אדם שמשקלו 90 ק"ג וגובהו 1.95 מטרים מחושב כך: 90 חלקי 1.95 בריבוע = 23.7. זה טווח תקין.


ערכים גבוהים מאוד, מעל 40, מוגדרים כהשמנה חולנית. קיימים סיווגים נוספים לטווחים הגבוהים, אך העיקר הוא שהערך הגבוה מעלה את הסיכון למחלות.


בילדים ובמתבגרים משתמשים ב-BMI גם כן, אבל השיפוט שונה. אצל ילדים משווים את ה-BMI שלהם לאחוזונים לפי גיל ומין. אחוזון הוא מיקום ביחס לאחרים באותו גיל ומין. עודף משקל מוגדר מעל אחוזון 85. ילד שמן מעל אחוזון 95. תת־משקל מתחת אחוזון 5.


החיסרון העיקרי הוא שהמדד לא מבדיל בין מסת שריר למסות שומן. הוא גם לא לוקח בחשבון רוחב שלד או פיזור שומן בגוף. לכן ספורטאים עם הרבה שריר יכולים לקבל BMI גבוה, מבלי להיות שמנים. דוגמה מפורסמת היא מייקל ג'ורדן, שבשיא כושרו היה לו BMI של 27, 29, שבמונחי המדד נחשב לעודף משקל.

מדד מסת הגוף (BMI) עוזר לבדוק אם המשקל מתאים לגוף. משקל נמדד בקילוגרמים. גובה נמדד במטרים.

החישוב פשוט: מחלקים את המשקל במספר שמתקבל מריבוע הגובה. זה נותן מספר אחד שנקרא BMI.


אם ה-BMI בין 18.5 ל-25, זה בדרך כלל אומר משקל תקין. מעל 25 זה עודף משקל. מתחת ל-18.5 זה תת־משקל.

דוגמה: מישהו ששוקל 90 ק"ג וגובהו 1.95 מטר. מעבירים את המספרים לנוסחה ויוצא 23.7. זה תקין.


לילדים משווים את ה-BMI לאחוזונים. אחוזון אומר איך הילד עומד ביחס לילדים אחרים בגילו ובמין שלו. מעל אחוזון 85 זה עודף משקל. מעל אחוזון 95 זה שמן. מתחת אחוזון 5 זה תת־משקל.


ה-BMI לא יודע להבדיל בין שריר לשומן. אנשים חזקים עם הרבה שריר יכולים לקבל BMI גבוה בלי להיות שמנים. לכן יש להסתכל גם על בדיקות נוספות.