מדיניות חוץ היא קבוצה של יעדים שמגדירים איך מדינה מתנהגת מול מדינות אחרות.
היעדים בדרך כלל נועדו להגן על האינטרסים הלאומיים (מה שטובת המדינה), על הביטחון הלאומי (הגנה על המדינה והאזרחים), על ערכיה האידאולוגיים ועל שגשוג כלכלי.
מדיניות החוץ יכולה לקדם שיתוף פעולה בין‑לאומי בדרכי שלום. מצד שני, היא עלולה גם לכלול תוקפנות או ניצול של אומות אחרות.
במאה ה‑20 עלתה חשיבותה, כי אז כל מדינה יכלה לקיים קשרים דיפלומטיים, קשרים רשמיים עם מדינות אחרות.
את מדיניות החוץ מנסחים בדרך כלל ראש הרשות המבצעת (כמו ראש ממשלה או נשיא) ושר החוץ. בארצות הברית לקונגרס יש השפעה משמעותית על מדיניות החוץ של הנשיא. בישראל למערכת הביטחון, הצבא והמשרדים שאחראים על הביטחון, יש משקל רב בניסוח המדיניות.
מדיניות חוץ אומרת איך מדינה מתנהגת מול מדינות אחרות.
היא מנסה לשמור על הדברים החשובים למדינה: ביטחון (שמור על המדינה והאנשים), כסף כלכלי וערכים.
לפעמים היא מבוססת על שיתוף פעולה ושלום. לפעמים יש מחלוקות שגורמות לקונפליקט, אבל יש לתאר זאת בעדינות.
ממשלות קובעות את זה. ראש הממשלה או הנשיא ושר החוץ מנהלים את הנושא. בארצות הברית גם הקונגרס מחליט. בישראל צבא ומשרדי ביטחון משפיעים על ההחלטות.
תגובות גולשים