מדינת אורנג' החופשית (בהולנדית: Oranje-Vrijstaat, OVS) הייתה מדינה רפובליקנית עצמאית בדרום אפריקה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. בירתה הייתה בלומפונטיין. שטחה עבר כ-90,000 קמ"ר והיא גבלה בצפון ברפובליקה הדרום-אפריקאית (Transvaal) מעבר לנהר הוואל, במערב במושבת הכף לאורך נהר האורנג', ובדרום במושבות הבריטיות ובנסיגות הרי דראקנסברג.
אוכלוסייתה כללה בעיקר אפריקאנרים, צאצאי מתיישבים הולנדים; הם היו בעיקר חקלאים כפריים, דוברים הולנדית ואפריקאנס, ושמרנים בנימוסיהם ובדתם (פרוטסטנטים). למדינה היו מוסדות מדינה מלאים: חוקה, בחירות, מערכת משפט, מטבע, צבא, מסילות רכבת, חינוך ובריאות.
יחסיה עם האימפריה הבריטית היו מורכבים. לאורך רוב שנותיה התקיימו יחסים יחסית טובים, אך מחלוקות טריטוריאליות ולחצים בריטיים הובילו לסדרות משברים. מתחים אלה הגיעו לשיאם במלחמות הבורים. בשנת 1902 הובסה המדינה במלחמה השנייה ונכבשה על ידי בריטניה. לאחר מכן הוקמה מושבת נהר האורנג', ואז ב-1910 שולבה המדינה באיחוד דרום אפריקה כפרובינציית Orange Free State. עם סיום משטר האפרטהייד ב-1994 שונה שמה לפרובינציית המדינה החופשית.
מדינת אורנג' החופשית הוקמה בעקבות הטרק הגדול. האפריקאנרים, צאצאי המתיישבים ההולנדים במושבת הקייפ, יצאו מהמושבה במאה ה-19 במטרה למצוא שטחי מחיה חדשים ולברוח משלטון בריטי שנחשב בעיניהם לדכאני. הם ניסו תחילה להתיישב בנטאל, שם הוקמה רפובליקת נטאליה, אך הבריטים כבשו את האזור ב-1845.
האפריקאנרים המשיכו פנימה ליבשה וייסדו יישובים כמו פוטשפסטרום וויינבורג ב-1838. ב-1844 הכריזו חלק מהיישובים על פדרציה זעירה של פוצ'פסטרום-ויינבורג, אך ברובו זו הייתה ישות חלשה שאיננה שידרה שלטון ריבוני יציב.
המנהיג הנודע פוטכיטר (Hendrik Potgieter) הקים יישובים במרכז הארץ. כשהוא נע צפונה מעבר לנהר הוואל, הפדרציה שבמרכז התפוררה. אנדריאס פרטוריוס, מנהיג אחר מהטרק, שב לאזור כדי לנסות ולבנות עצמאות אפריקאנרית.
ב-3 בפברואר 1848 הכריז מושל מושבת הכף על האזור שבין הוואל לאורנג' כשטח צבאי בריטי (Orange River Sovereignty). פרטוריוס הגיב במרד זמני, אך הובס. לבסוף בריטניה שינתה מדיניותה והחלה להכיר בעצמאות האפריקאנרים. ב-17 בינואר 1852 חתמו הצדדים על אמנת נהר החול (Sand River Convention), שהכירה ברפובליקה הדרום-אפריקאית מצפון לוואל. ב-23 בפברואר 1854 חתמו על אמנת נהר האורנג' (Orange River Convention), שהכירה בעצמאות גם על השטחים שבין האורנג' לוואל והביאה להקמת מדינת אורנג' החופשית.
בקיץ 1854 גובשה חוקה שקבעה אזרחות לבעלי מעמד לבן תושב קבע. בלומפונטיין נקבעה כבירה. מועצת העם (Volksraad) הייתה הפרלמנט, והנשיא נבחר לכהונה בת חמש שנים.
יוזיאס פיליפ הופמן היה הנשיא הזמני והנבחר הראשון, אך פרש ב-1855. יעקובוס בוסהוף נבחר במקומו, הקים צבא ארצי כדי להתמודד עם המחלוקות בגבול עם לסוטו, ונקלע לקשיים כלכליים. בסוף שנות ה-50 נשלחה בקשה לקונפדרציה עם מושבת הכף, אך בריטניה דחתה את הרעיון. בוסהוף פרש ב-1859, ופרטוריוס נבחר ב-1860 כנשיא למשך תקופה קצרה גם ברפובליקה הדרום-אפריקאית.
יוהנס ברנד נבחר בנובמבר (קצת אחרי 1863) ונשלט לאורך כ-24 שנים. תחת שלטונו הושגו יציבות פוליטית וצמיחה כלכלית. הוא ניהל שתי מלחמות נגד לסוטו (1865 ו-1869) וכולם הושבו גבולות. המדינה קלטה מהגרים, הקימה יישובים חדשים ותחילה תיעוש ומסחר דרך נמלי מושבות הבריטיות.
ברנד שמר על יחסים טובים יחסית עם בריטניה, אך סירב לסיפוח אזור קימברלי ב-1871 ולהצעת הפדרציה הבריטית ב-1877. כשפרצה מלחמת הבורים הראשונה ב-1880, הוא נמנע מתמיכה צדדית. ברנד נפטר בתפקידו ב-14 ביולי 1888.
לאחר מותו של ברנד נבחר פרנסיס רייץ כנשיא בשנת 1889.
המתחים עם הבריטים והמאבק על משאבים ואדמות הגיעו לשיא במלחמת הבורים השנייה. בסופה, ב-1902, הובסה מדינת אורנג' החופשית, חדלה להתקיים כאיחוד עצמאי והפכה למושבה בריטית.
לאחר 1902 הקימה בריטניה את מושבת נהר האורנג'. ב-1910 שולבו שטחי המושבה באיחוד דרום אפריקה כפרובינציית Orange Free State. לאחר נפילת משטר האפרטהייד ב-1994 שונה שם הפרובינציה ל"המדינה החופשית".
מדינת אורנג' החופשית הייתה מדינה בדרום אפריקה במאה ה-19. בירתה הייתה בלומפונטיין. רוב התושבים היו חקלאים אפריקאנרים. אפריקאנרים: צאצאים של מתיישבים הולנדים.
הם ייסדו את המדינה אחרי שבאו מהקייפ. הבריטים רצו לשלוט באזורים האלה, אבל בסופו של דבר הכירו בעצמאות האפריקאנרים באמצע המאה ה-19. ההכרה הרשמית הגיעה ב-1854.
אחרי הטרק הגדול יצאו האפריקאנרים מהקייפ פנימה ליבשה. הם בנו יישובים כמו פוטשפסטרום וויינבורג. הראשונים ניסו גם בנטאל, אבל הבריטים כיבשו שם.
האביזרים המרכזיים: ב-1854 נקבעה חוקה. בלומפונטיין נבחרה כבירה. מעל כולם עמדה מועצת העם והנשיא.
מנהיגים כמו פרטוריוס ופוטכיטר הנהיגו את התנועה. ברבות השנים התפתחו חוקים, צבא ובניינים ממשלתיים.
בעקבות מתחים עם בריטניה פרצה מלחמה בין שני הצדדים. בסוף מלחמת הבורים השנייה הובסה המדינה. ב-1902 הפכה למושבה של בריטניה.
=מה קרה אח"כ?
ב-1910 שטחי המדינה הצטרפו לאיחוד דרום אפריקה כפרובינציה. ב-1994 לאחר שינויים פוליטיים שמה שונה לפרובינציית המדינה החופשית.
תגובות גולשים