מדינת אירלנד החופשית

מדינת אירלנד החופשית (Irish Free State, Saorstát Éireann) התקיימה במחוזות הדרומיים של האי אירלנד בין 1922 ל-1937. היא נוצרה בעקבות ההסכם האנגלו־אירי שנחתם ב-6 בדצמבר 1921 אחרי מלחמת העצמאות האירית. בין הדמויות המרכזיות היו מייקל קולינס, ארתור גריפית' ואיימון דה ואלירה.

בשנות ה-1910 הפרלמנט הבריטי כלל גם נציגים מאירלנד. בבחירות 1918 ניצחה סין פיין, מפלגה שביקשה עצמאות מלאה בראשות דה ואלירה. בראשית 1919 התכנס הפרלמנט החדש והכריז על הדאל אירן (הדאל אירן, הפרלמנט האירי), וכל זאת הוביל לפרוץ מלחמת העצמאות.

הלחימה התנהלה בעיקר כלחימה גרילה בין כוחות בריטיים לבין הצבא האירי הרפובליקני (IRA, ארגון צבאי שנאבק למען עצמאות). אחרי שנתיים הגיעו שני הצדדים להסכם והוחתם החוזה האנגלו־אירי ב-1921.

החוזה יצר דומיניון, מעמד של מדינה עם קשרים מיוחדים לבריטניה. המדינה הייתה מונרכיה חוקתית עם מלך ומושל כללי, ועם פרלמנט בן שני בתי המשפט, הדאל והסנאט. בראש הממשלה עמד "נשיא המועצה המבצעת" שדומה לראש ממשלה.

כמקובל בדומיניון, חברי הפרלמנט נשבעו שבועת נאמנות. שבועת הנאמנות האירית כללה נאמנות למדינה ולמלך, אך הנוסח היה מותאם להסכם האנגלו־אירי. נוסח זה עורר מחלוקת חזקה בקרב רפובליקנים.

החוזה אפשר לשישה המחוזות הצפוניים לפרוש. הם עשו זאת מיד, והפכו לחלק מבריטניה. בכך נוצרה חלוקה בין הצפון לפרובינציות הדרומיות.

הסכמת חלק מהמנהיגים לחוזה עוררה מחלוקות קשות. חלק מהאירים, בראשות דה ואלירה, התקשו לקבל אותו. בשנת 1922 פרץ עימות פנימי שנמשך עד אפריל 1923, מלחמת האזרחים. היא התנהלה בין תומכי ההסכם לבין מתנגדיו.

בהמשך ניצחה ממשלת המדינה הצעירה. במהלך המלחמה מתו בין השאר קולינס וגריפית'. ויליאם תומאס קוסגרייב הפך למנהיג הממשלה אחרי 1922.

במדינה פעלו מפלגות חשובות: Cumann na nGaedhael של קוסגרייב ו‑Fianna Fáil של דה ואלירה. לאורך שנות ה-20 ותחילת ה-30 חלו שינויים שצמצמו את מעורבות בריטניה. ב-1927 נחלש מעמד המלך והמושל בפועל.

דה ואלירה, שנבחר לראש הממשלה ב-1932, ביטל חלקים מהחוקה הקשורים לבריטניה. הוא ביטל בין השאר את שבועת הנאמנות ואת חלק ממוסדות שהיו קשורים לקשרים עם בריטניה.

ב-1937 קיבלה אירלנד חוקה חדשה שכתב דה ואלירה. המדינה נקראה Éire והוקם תפקיד נשיא המדינה. החוקה הגדירה את מעמדה של המדינה ואף העניקה מקום מיוחד לכנסייה הקתולית. לבסוף, בשנת 1948 הפכה המדינה לרפובליקה באופן רשמי.

מדינת אירלנד החופשית התקיימה בין 1922 ל-1937. היא נוצרה אחרי הסכם בין הבריטים לבין נציגים אירים ב-1921. מייקל קולינס ודמויות אחרות הובילו את השינויים.

בשנים לפני כן אירלנד הייתה חלק מבריטניה. ב-1919 הקימו נציגים פרלמנט עצמאי שנקרא הדאל אירן. מאז החלו קרבות בין כוחות בריטיים לבין לוחמים אירים.

המדינה הייתה דומיניון. דומיניון זה אומר מדינה עם קשר לבריטניה אבל עצמאית בחלקה. היה בה פרלמנט, ממשלה ומלך שמיוצג על ידי מושל כללי.

חברי הפרלמנט נשבעו שבועת נאמנות. זו הבטחה להישאר נאמנים למדינה ולמלך בהתאם להסכם. רבים מהמתנגדים לא אהבו את השבועה.

שש מחוזות בצפון בחרו להישאר חלק מבריטניה. לכן אירלנד חולקה לצפון ודרום.

לאחר החוזה פרצה מלחמת אזרחים בין אלו שתמכו להסכם לבין המתנגדים. המלחמה הסתיימה ב-1923 בניצחון הממשלה.

ב-1937 השתנה החוק. הוכנסה חוקה חדשה וקראו למדינה Éire. נוצר תפקיד הנשיא. שנים רבות לאחר מכן, ב-1948, הפכה המדינה לרפובליקה.