מדינת חסות

מדינת חסות (פרוטקטורט) היא ישות פוליטית עם זהות עצמית שנכנסת להסכם לא שוויוני עם מעצמה חזקה.
החסות נותנת למדינה המוגנת הגנה צבאית ולעתים גם תמיכה תרבותית. הסכמה זו נקראת סוזרניות, כלומר שליטה חלקית של המעצמה בענייני חוץ וביטחון.
המדינה המוגנת נהנית מאוטונומיה בעניינים פנימיים, אך אינה משולבת מלאה במדינה החזקה.
זה שונה מכיבוש: כיבוש הוא מהלך חד-צדדי וכוחני, בעוד חסות מבוססת על הסכם בין שני צדדים.
מדינות חסות מופיעות כבר מאז העת העתיקה. ברומא היו ערים שנשארו עצמאיות חלקית בשם Civitates foederatae.
בימי הביניים היו דגמים שונים של חסות; אנדורה היא דוגמה ששמרה על מעמד מיוחד מהמאה ה-13.
במאות ה-19 וה-20 התגבשו צורות מודרניות של חסות, לעתים כחלק מהרחבת שליטה של מעצמות אירופה.
במקרה זה המדינה המוגנת מעבירה למדינת המגן את ניהול ענייניה הבין-לאומיים. היא מסתמכת על המגן לקשרים ולייצוג בחוץ.
כאן הביטחון של המדינה מופקד בידי מדינות אחרות, אך המדינה מנהלת יחסית בחופשיות את ענייניה הפנימיים.
בהגנה קולוניאלית המעצמה מנהלת גם את ענייני הפנים של המדינה. משפטנים רבים רואים מצבים כאלה כקולוניאליים ולא כחסות מלאה.
בשנת 1829 פנה סולטאן שארג'ה לבריטניה וביקש חסות כדי להגן על טריטורייתו.
ב-1868 פנה מלך לסוטו למלכת בריטניה וקיבל חסות, מה שמנע את כיבושו בידי שכנותיו.
בניגריה, בין 1900 ל-1914, הוקמו פרוטקטורטים בריטיים שהאוחדו לאחר מכן.
גם בשנים 1938, 1939 הקימו כוחות גרמניים פרוטקטורטים באירופה, כמו בוהמיה ומוראביה וסלובקיה, עם עצמאות מדינית מוגבלת.
פירוק הסכם חסות עשוי להיות קשה. דוגמה בולטת היא מרוקו: בהסכם פס 1912 הפכה למדינת חסות של צרפת. ההסכם לא התאימה לשאיפות המקומיות.
צרפת התנגדה לפירוק ההסכם. הסולטאן מוחמד החמישי נשלח לגלות. רק ב-1956 קיבלה מרוקו עצמאות לאחר מאבק ממושך.

מדינת חסות היא מדינה שנכנסת להסכם עם מדינה חזקה.
המדינה החזקה נותנת הגנה. הגנה = שמירה מפני סכנה.
המדינה המוגנת שומרת על חוקים פנימיים שלה.
היא לא כבושה כי יש הסכמה בין המדינות.
כבר ברומא היו ערים ששמרו על עצמאות חלקית.
אנדורה הייתה מדינה מיוחדת מאז ימי הביניים.
במאות האחרונות נוצרו חסויות רבות בגלל המעצמות האירופיות.
המדינה המוגנת נותנת למדינת המגן לנהל עניינים בחוץ.
המדינה המוגנת מקבלת הגנה, אך מנהלת חלק מעצמאותה.
לפעמים המעצמה גם שולטת בעניינים פנימיים.
זה קרה במקומות רבים באפריקה והם נחשבו לקולוניות.
בשנת 1829 ביקש שליט שארג'ה חסות בריטית כדי להגן על עצמו.
ב-1868 פנה מלך לסוטו לבריטניה וקיבל חסות. זה שמר על המדינה שלו.
מרוקו הפכה לחסות של צרפת ב-1912. מרוקו חיכתה עד 1956 כדי לקבל חופש מלא.
לפעמים קשה להפסיק חסות. מרוקו הייתה דוגמה למאבק שנמשך שנים.