מדליית ארד

מדליית ארד היא מדליה העשויה ארד, ומוענקת בדרך‑כלל למקום השלישי בתחרויות גדולות כמו המשחקים האולימפיים ומשחקי חבר העמים. המנצח מקבל מדליית זהב והמקום השני מקבל מדליית כסף. באופן מסורתי ארד היא הסגסוגת הנפוצה לשימוש במדליות וביצירות אמנותיות.

ברוב ענפי הספורט באולימפיאדה, מי שמסיים במקום השלישי זוכה במדליית ארד. זה נכון למשל באתלטיקה, בשחייה, בהתעמלות וברכיבה. בענפים אחרים מקיימים משחק פלייאוף כדי להכריע את המקום השלישי: המפסידים בחצי הגמר משחקים זה נגד זה על הארד. כך נהוג בכדורגל, בכדורסל ובכדורעף. במספר ענפים, כמו היאבקות, אגרוף, ג'ודו, טאקוונדו וקראטה, מוענקות שתי מדליות ארד.

החל מ‑1928 ועד 1968 עיצוב מדליות האולימפיאדה בצד הפנים היה אחיד, ועוצב על ידי האמן האיטלקי ג'וזפה קסיולי. בין 1972 ל‑2000 נשמר עיצובו בצד אחד והעיר המארחת עיצבה את הצד השני. מכיוון שקסיולי צייר סצנה רומית, ב־2004, באולימפיאדת אתונה, הוחלט על תצורה חדשה לצד הקדמי. עיצוב מדליות משחקי החורף היה מגוון יותר. הטבעת המדליות היא באחריות העיר המארחת.

מחקר משנת 1995 של מדווק, מיידי וגילוביץ' חקר השפעות חשיבה נגדית (counterfactual thinking, חשיבה על "מה היה קורה אם"). הממצאים הראו כי זוכי מדליית הארד מדווחים על שמחה רבה יותר מזוכי מדליית כסף. הסבר אפשרי: זוכי הכסף מתמקדים בכך שהחמיצו זהב, בעוד הזוכים בארד שמחים שקיבלו מדליה במקום להישאר רביעיים. התופעה בולטת יותר במערכות שבהן הארד מושג בזכייה בפלייאוף, ולא בהפסד לגמר. התופעה אף נזכרת בספיישל של ג'רי סיינפלד.

מדליית ארד היא מדליה שעשויה ארד (תערובת של מתכות). היא ניתנת למקום השלישי בתחרויות כמו האולימפיאדה. המקום הראשון מקבל זהב. המקום השני מקבל כסף. המסורת של מתן ארד התחילה באולימפיאדת סנט לואיס ב‑1904.

ברוב הספורט, המקום השלישי זוכה בארד. בחלק מהענפים המפסידים מחצי‑הגמר משחקים זה נגד זה על הארד. בענפים כמו היאבקות, אגרוף וג'ודו מפעילים לעתים שתי מדליות ארד.

לפני שנים רבות אמן בשם ג'וזפה קסיולי עיצב את החלק הקדמי של מדליות האולימפיאדה. בערים המארחות מעצבים את שאר חלקי המדליה. באולימפיאדת אתונה ב־2004 שינו את העיצוב הקדמי.

מחקר משנת 1995 גילה שזוכי ארד שמחים יותר מזוכי כסף. למה? זוכי כסף חושבים על איך הם יכלו לזכות בזהב. זוכי ארד שמחים שכבר יש להם מדליה.