מדעי היהדות

מדעי היהדות הם ענף במדעי הרוח (תחום שחוקר תרבויות וטקסטים) המתמקד בנושאי יהדות: היסטוריה של עם ישראל, מחשבת ישראל, משפט עברי וטקסטים יהודיים כמו תנ"ך, התורה שבעל פה וקבלה. כענף אקדמי הגישה היא מחקרית וביקורתית, שונה מהגישה הדתית.

המושג הושם לראשונה בגרמניה בתחילת המאה ה-19 על ידי אנשי תנועת חכמת ישראל. הם רצו להציג את יופיה של היהדות בפני החברה האירופית המשכילה. התחום עושה שימוש בכלים פילולוגיים (חקר נוסחים וכתבי-יד), בכלים ספרותיים ובהשוואות לתרבות הכללית.

חוגים למדעי היהדות קיימים ברוב האוניברסיטאות בישראל וגם בחוץ לארץ. במשך שנים רבות נחשבה האוניברסיטה העברית בירושלים למובילה בתחום. קיימת גם ארגון בינלאומי שמאגד חוקרים ותלמידים.

מדעי היהדות עוסקים בטקסטים מרכזיים כמו תנ"ך, משנה, תלמוד ומפרשים. בחלק ניכר של החברה החרדית ובחלק מן החברה הדתית-לאומית יש דחייה של עיסוק אקדמי ביהדות. מצד שני, חלק מהדתיים רואים במחקר פרספקטיבה מועילה ההשלמה ללימוד המסורתי. דוגמה למחלוקת היא ויכוח על לימוד הגמרא בשיטת הרבדים, ששורשיה באקדמיה.

מדעי היהדות הם דרך ללמוד על היהדות. מדעי הרוח זה תחום שחוקר אנשים ותרבויות. לומדים היסטוריה של עם ישראל, רעיונות, חוקי דת וטקסטים כמו תנ"ך ותלמוד.

המונח הופיע בגרמניה בתחילת המאה ה-19. אנשים מהתנועה רצו להראות לאירופים שהיהדות חשובה. החוקרים בודקים כתבי-יד ונוסחים של טקסטים.

אפשר ללמוד מדעי היהדות באוניברסיטאות בישראל ובעולם.

יש אנשים דתיים שמקבלים את המחקר. ויש אחרים שאינם מסכימים. גם יש ויכוח על שיטות לימוד, למשל שיטת הרבדים.