מדעי הרוח הם תחום אקדמי החוקר היבטים של התרבות האנושית. "רוח" כאן מתייחס לרעיונות, לערכים ולמושגים שאינם פיזיים. התחום כולל חקר שפה, ספרות, אמנות, היסטוריה ופילוסופיה.
מדעי הרוח נבדלים ממדעי הטבע בעיקר בשאלות ובשיטות. לעיתים אין בהם ניסויים מבוקרים והוכחות אמפיריות כמו במדעי הטבע. במקום זאת חוקרים מתמקדים בהבנת משמעות, הערכים וההקשרים של יצירות אנושיות, ובדנוּת של פרשנויות שונות. נושאים אופייניים הם שאלות על צדק, מוסר, מדינה וחיים טובים.
שורשיה של ההשקפה נמצאים ביוון העתיקה, בלימודי ה"פאידיאה" של הסופיסטים. סוקרטס תרם ביקורת שהדגישה כי חקר הטבע לבדו אינו מסביר את הבחירות והשכל האנושי. מאוחר יותר Cicero קישר ללימוד גם נימוסי דיבור והבנת טבע האדם. בימי הביניים התאימה הכנסייה תוכניות אלה לחינוך נוצרי בסיסי.
ברנסאנס חווה התחום תחייה בשם "studia humanitatis", לימודי האנושות. ההומניסטים חקרו שפה, רטוריקה, היסטוריה ומוסר מחוץ למסגרת הדתית. הישג בולט היה של לורנצו ואלה ב־1440, שהראה ש"מתת קונסטנטינוס" הוא זיוף. זה הדגיש את הצורך בביקורת טקסטואלית וגישות מחקריות מבוססות ראיות.
במאה ה־19 חלה הבחנה ברורה יותר בין מדעי הרוח למדעי הטבע. וילהלם דילתיי הדגיש שמדעי הרוח חוקרים יצירות ומחשבות אנושיות. הגדרות נשארו שנויות במחלוקת: חלק ראה בגבולות צר יותר, וחלק שאף להרחיב אותם. במאה ה־20 היו דיונים האם מדעי הרוח יכולים להיות מדעיים כמדעי הטבע, ופרסמו הוגים שונים טיעונים לשני הצדדים.
המונח בעברית הושפע מהגרמנית Geisteswissenschaften, שהדגישה חקירה של הרוח או השכל האנושי.
מאמצע שנות ה־90 ועד תחילת שנות ה־2000 נרשמה ירידה במספר הסטודנטים למדעי הרוח. בישראל שיעור הסטודנטים לתואר ראשון במדעי הרוח ירד מכ־18.5% בשנות התשעים לכ־8.6% ב־2008. הירידה מיוחסת בין היתר לשיקולים תעסוקתיים ולמימון ציבורי קטן יחסית.
גבולות התחום שנויים במחלוקת. יש שדימו מדעי הרוח לתחום אידיוגרפי, המתמקד בהבנת ייחודיות של תופעות תרבותיות. אחרים טענו שאפשר לפתח שיטות מדעיות גם כאן. מדעי הרוח משתלבים לפעמים במדעי החברה, בפסיכולוגיה ובמדעי הדיגיטל, והם מעניקים כלים להבין ערכים ומשמעויות חברתיות.
הגדרות הפקולטות משתנות. אוניברסיטאות מסוימות כוללות בחוגי מדעי הרוח תחומים נוספים, כמו ארכאולוגיה, לפי צרכי ההוראה והמחקר.
מדעי הרוח חוקרים את התרבות והיצירות של אנשים. "רוח" כאן פירושו רעיונות וערכים שאינם חומריים.
הם בוחנים שפה, ספרים, אמנות, היסטוריה ושאלות על מה טוב וצודק. החוקרים מנסים להבין למה אנשים חושבים ועושים כפי שהם עושים.
הרעיונות התחילו ביוון העתיקה. שם למדו על דיבור, חשיבה ואיך להיות אזרחים טובים. סוקרטס אמר שחקר הטבע לא מסביר הכל על אנשים.
ברנסאנס חזרו ללמוד יצירות ושפות מחוץ לדת. לורנצו ואלה הראה ב־1440 שמסמך חשוב הוא זיוף. זה היה רגע חשוב בבדיקת טקסטים.
במאה ה־19 התחום הוגדר שונה ממדעי הטבע. יש וויכוחים איך להגדיר אותו. היום יש גם "מדעי הרוח הדיגיטליים" שמשלבים מחשבים בעבודה.
ממשלות ואוניברסיטאות נתנו פחות כסף למדעי הרוח. בישראל מספר הסטודנטים למדעי הרוח ירד מ־18.5% ל־8.6% ב־2008.
בכמה אוניברסיטאות כוללים גם מקצועות כמו ארכאולוגיה בחוג למדעי הרוח.
תגובות גולשים